עוד שאלה חשובה כלפיכם נטרונא וחסידי סאטמאר,

שמתי לב שאתם מתפללים שמלכות המינות תיבטל בלי שום היזק וצער ליהודי ע"י כח מלמעלה,

לעניות דעתי אני מדגיש, תקן אותי אם אני טועה,

אתם בעצם מבקשים מהקב"ה שיבטל הממלכה החטאה אך בתנאי ובאופן שלא יהא שום צער ונזק ליהודי,

מדברים אלו משתמע, שאם לא כן עדיף לכם שהממלכה החטאה תמשיך להתקיים ?!...

אין לדעת מה יגזור השי"ת, וח"ו שלא יובן שאני רוצה בנזק חלילה, אך מי אנו כי נציב תנאי ונציע להשי"ת באיזה אופן תיבטל מלכות המינות?

מה שכן , אנו מחויבים להתפלל שתכלה אותה מלכות , איך ובאיזה אופן אין אנו יודעים,

אני בשום אופן לא רוצה בקיומה של מלכות המינות שהיא מאוד מאוסה, ואם ייגזר כן שחלילה הביטול ילווה באיזשהוא נזק ליהודי, אני מוכן לסבול הייסורים הגופניים הללו ובלבד שלא יתחלל עוד שם שמים בקיומה של מלכות זו , מצד אחד שלא תכלה המלכות ע"י או"ה מצד שני שאותה מלכות מינות לא תנצח במלחמה כי אז ירום קרנם של הציונים הרשעים ויוסיפו לסמות עיני העם, ואתם מקווים שמשיח עצמו יבטל מלכות המינות, לו יהי כן אמן, אבל על כל פנים אל לנו לבקש באיזה אופן תתבטל,

ונגיד ולא יבוא בכל זאת משיח לבטל מלכות המינות אלא יבוא משיח אחרי התבטלותה שכן קיומה מעכב פדות נפשנו, אז מה ? שהיא תמשיך להתקיים ? ח"ו

ולכן אני מתפלל בניגוד אליכם שלא משנה באיזה אופן, העיקר שלא תתקיים אותה הממלכה החטאה מחטיאת הרבים וככל שיוקדם כן ייטב בעזר השי"ת. 

לענין קושייתך עלינו שאנו מתפללים שתכלה מלכות המינות בלי שום נזק לשום יהודי, שנראה כתנאי, יש לתרץ בב' אופנים.

א) אנו יודעים שתכלה מלכות המינות, ואין זה ספק, רק אנו מתפללים שתכלה בלא שום נזק ליהודי. נמצא שאין זה תנאי. וכפירוש זה משמע בהקדמה לויואל משה עמוד ח' וזה לשונו: גם הבאתי דברי הש"ס סנהדרין צ"ח ע"א אין בן דוד בא עד שתכלה מלכות הזלה מישראל, ופי' רש"י ז"ל שלא תהא להם שום שלטנות לישראל, אפילו שלטנות קלה ודלה. הרי מבואר שקודם ביאת המשיח תכלה אותה מלכות הזלה, שאי אפשר ביאתו באופן אחר, והיא המעכבת את הגאולה. וכעין זה מפורש יותר בדברי הרמב"ם באגרת תימן, אלא שצריכין לרחמי שמים שתכלה אותה המלכות אך ורק על ידי כח מלמעלה מאת השי"ת, לא על ידי האומות, כי אם ח"ו יהי' ע"י האומות היא סכנה גדולה לישראל כמובן, והשי"ת ירחם עלינו ועל כל עמו ישראל עכ"ל.

ב) נניח שאנו רואים יהודי ההולך לעבוד עבודה זרה, האם מותר להרגו כדי להצילו מעבירה זו? לא, וכן מפורש במשנה (סנהדרין עג ע"א) אבל הרודף אחר בהמה והמחלל את השבת ועובד עבודת כוכבים אין מצילין אותן בנפשן. ומ"מ אין זאת אומרת שאני מתרצה ומסכים עם חטא זה של עבודה זרה. ואם תשאל אותי מה טוב יותר, שימות או שיעבוד עבודה זרה? אשיב שטוב יותר שימות. ובכל זאת אין ברשותי להרגו. וכמו שאסור להרגו אסור להתפלל שימות.

ואף כאן בנידון שלנו, הציונים עוברים על השבועות ועושים מעשים של כפירה שהוא ביהרג ואל יעבור כמו עבודה זרה. ומ"מ אנו אסורים להרוג את הציונים כדי להצילם מעבירה זו, ומה שאנו נמנעים מלהרגם אינו משמע שאנו מסכימים עם עבירתם. והדין יהרג ואל יעבור נאמר רק באדם עצמו, שאם יש לו ברירה לעבוד ע"ז וליעשות ציוני או ליהרג, חייב למסור נפשו, אבל אין בידינו לעשות ברירה זו בשביל יהודי אחר.

וכשם שאסור להרוג את הציונים בידיים, כך אסור להתפלל שימותו. וא"כ על כרחינו אנו עושים תנאי בתפלתינו, ומ"מ אין זה משמע שאנו מסכימים שתהיה המדינה קיימת, רק שאין ברשותינו לעשות יותר מזה. ועל ידי התפלה שתכלה בדרכי שלום, וגם ההשתדלות שאנו עושים שתכלה בדרכי שלום, אנו עושים כל מה שבכוחינו. ורק להקב"ה יש רשות להרוג נפשות עם טוב בעיניו, וזהו העסק שלו, אבל לדידן אסור להתפלל שיהיה כן.

ירמיהו

רבי ירמיהו,

כמוכם אני מקווה שהכי עדיף וודאי שמלכות הציונים תתבטל ללא צער ויסורים לעם ישראל, אך עם זאת על לנו להשלות עצמנו, ראשינו צריכים להיות על כתפינו ורגלינו על הקרקע ולא להתפעל ולהתפלא לבאות עם מה שיקרה למלכות המינות שקיומה הוא מרד גלוי לעין כל נגד ה' ומשיחו.

ואתאר לך את ניסיון עמנו במהלך תולדותינו:

  כשיצאו בני אפרים ממצרים טרם הגאולה, הם לא האמינו בא-לקים ולא בטחו בישועתו, ומרדו בגזירת הגלות,ולאחר מכן ספגו מכת חרב.

שנית,כאשר היו אבותינו בסיני,ומפאת חטא המרגלים והוצאת דיבת הארץ רעה,גזר השי"ת על אבותינו להיות 40 שנה במדבר,גזירה זו נכנסה לתוקפה, ואז החליטו אנשים מהעם להעפיל אל ראש ההר ולעלות לאר"י, אך המרו את פי ה' ,ולאחר מכן והיא לא תצלח, וספגו מכת חרב מהעמלקי והכנעני.

שלישית,צדקיהו מרד בנבוכדנצר מלך בבל ולא נכנע לפניו שכן גזר השי"ת שיבואו הבבלים לכבוש הארץ,אך צדקיהו הקשה עורפו, ואז חורבן בית ראשון.

רביעית, בניגוד לריב"ז ע"ה היו שלא רצו בשלטון רומי ומרדו ולאחריה מכת חרב וחורבן בית שני.

ולבסוף עד לימינו, בסוף היה מרד בר כוכבא שמוקדם נחל הצלחה ולבסוף נחל מכת חרב ומפלה ושארית ישראל הוגלה.

ודוגמא אחרונה בעוונותינו הרבים בימינו, מלכות המינות, לכן אין לשלול שכך גם יהא סופה, לכן אל לנו להשלות עצמינו, אך עם זאת בוודאי כפי שציינת מותר להתפלל שזה ילווה ללא צער לנו, אכי"ר

וכל מרד נגד ה', הודיעה תורתינו הקדושה "והיא לא תצלח" וסוף כל מרד הוא אובדן למורדים.