רבי,
שלום רב לך,
היום כנסת
המינים חוקקה
חוק שמוות
מוחי זהו מוות
לכל
דבר,ומתיימרת
"לפסוק הלכה"
ע"י פורקי עול
רשעים
ונגרריהם, ה"י
לעניות
דעתי,
אדם שיגיע
עד ל120 שנה
ובשיבה
טובה,אך אם ח"ו
יארע לו
משהו,נכון
שאסור לטול
מהגופה איברים
שזהו ניתוח
מתים,על מנת
להציל חיים של
מאן דהוא?
ניתוח מתים
זהו עוון ופשע
חמור,וחילול
כבוד המת
(ואני חושב
שזהו ייסורי
תופת לנשמה
רח"ל),אשר
ההלכה מחייבת
לקוברו מהר
ככל
הניתן,כיצד ניתן
להציל חיי אדם
על חשבון
ניתוח המת
והוצאת איבר
ממנו ,כולמר
החולה מרוויח
ממותו של אדם
כדי לחיות, מה
דעת ההלכה על
כך? בוודאי
שצריך לקיים
את המצווה
"ורפוא ירפא",
אך לנתח מת
ולגזול איבר
ולהשתיל
בחולה לענ"ד אין
זו רפואה עליה
נצטוונו, אלא
צריך לרפא עם
תרופות
שונות,אך לא
בניתוחי מתים.
הרי בארה"ק יראי
ה' מוחים
מחאות רבות על
ניתוחי מתים,כיצד
ניתן להקל ראש
בכך
רבים חותמים
בחייהם על
כרטיס היתר
שאם יארע להם
משהו,הם
נותנים היתר
לאחר מותם
לקחת מהם איבר,ואני
מתנגד לכך בכל
תוקף,אם לא
ניתן לרפא בדרך
אחר עם
תרופות,אזי
זהו גזירה
איתה צריך להשלים
ולא להרוויח
ממותו של אדם-
ראה את הלינק למטה.
מה דעת
ההלכה?
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3523043,00.html
בודאי
ניתוח מתים
הוא עבירה
חמורה, אבל
אין לך דבר
שעומד בפני
פיקוח נפש אלא
עבודה זרה
וגילוי עריות
ושפיכות דמים
בלבד, ומותר
לנתח את המת
כדי להציל את
החי. ועל זה דן
הרב יחזקאל
לאנדוי ז"ל
לפני מאה
וחמשים שנה
בשאלות
ותשובות נודע
ביהודה
תניינא יורה
דעה ר"י, שאמרו
הרופאים שעל
ידי ניתוח
מתים יכולים
ללמוד על הגוף
ועל ידי זה
יצילו את
החיים, ופסק
הנודע ביהודה
שאסור לנתח
כדי להתלמד,
שהרי אין פקוח
נפש לפנינו
עכשיו. אבל
כשיש פקוח נפש
לפנינו מותר,
וכמו במעשה
שבא לפני
הגרי"ז
סאלאווייציק
מבריסק ז"ל,
באחד שמתו לו
שבעה ילדים
זמן קצר לאחר
שנולדו רח"ל,
ואמרו
הרופאים
שרוצים לנתח
את הולד
האחרון המת
כדי ללמוד
סיבת הדבר
ולהציל את
הולד הבא,
ופסק הגרי"ז
שמותר. וכ"ש אם
יש חולה
לפנינו ממש
והוא צריך
לאבר מסוים
ואפשר להצילו
ע"י אבר מן
המת.
אבל איני
בקיא בחכמת
הרפואה אם אכן
אפשר לעשות
כן, ושאלתי
לרופא אחד
והשיב לי שמן
הגוף המת אפשר
להוציא רק
עיניים ועור
ועצמות
וכדומה דברים
שלא יצילו את
חיי החולה,
וכדי להשתיל
לב או כבד או
כלייה ושאר
דברים שהנשמה
תלויה בהם
צריך להוציאם
מהגוף בעודו
חי, וזה אפשר
רק אם נפסוק שמוות
המוח היא
מוות, וכמו
שסובר הרב משה
דוד טענדלער
וכן נראה דעת
הרבנות
הציונית, אבל
רוב הפוסקים
אינם סוברים
כן, ולדעתם כל
זמן שיש נשימה
ויש דפיקת הלב
האדם נחשב לחי
לכל דבר ואסור
להוציא אבריו
שזהו רציחה.
ולכן נראה
(בלא עיון)
שאין ציור
שמותר להשתיל
אברים על פי
הלכה, דהא לא
היה מותר אלא
במקום פקוח
נפש, וכל אבר
שהנשמה תלויה
בו א"א להוציא
אלא על ידי רציחה.
ואם אמצא עוד
בענין זה אודיעך
בל"נ.
ירמיהו
קאהן
הרב,
יישר כוחך
על המענה
האחרון ששלחת
לי,והבהרת עניין
זה,
מכיוון
שמתרבים
הקריאות
לאחרונה
במדינה הציונית,לחתום
על
כרטיס,שכאשר
לאחר שהחתום
על הכרטיס
ימות
ל"ע,יוצאו
ממנו איבריו
למי שזקוק,
לכן רבני
הציונות
בינהם רב
עובדיה
פסקו,שמוות
מוחי הוא מוות
לכל דבר לעומת
הרב הליטאי
אלישיב שפסק
שמוות לבבי
הוא מווות
וודאי והוא
בדעת מיעוט
במדינה
הציונית,ולכן
החשש הוא
שיתרבו הרציחות
בבתי החולים
באר"י, רח"ל
בתקווה
שהחוק
שמעבירים
הציונים תחת
רשות ופסיקת
"הרבנים",
יהיו הגזירה
האחרונה
שלהם,עד קריסת
שלטונם בעז"ה.