רבי,

שבוע טוב,

יש לי שאלה בנוגע למלחמות,

 קראתי הפארשא פערלס במוצאי שבת- קודש של פרשת "תצוה" :

אתאר מצב כזה: אני יושב בעיר פלונית בגלות,בתוך קהילה יהודית, גויים מתקבצים מסביב לעיר ומטילים מצור על מנת להרוג,הבנתי שאפילו בשבת מצווים אנו להשיב מלחמה כדי להגן על חיינו.

לענ"ד צריך לקרוא אליהם לשלום ולהכנע אתם בדברי ריכוך ופיוס,כי אם נשיב מלחמה נהא שנואים יותר בעיני גוים אלו,כשיראו המה, הנה היהודים היושבים בקרבנו... עזי הפנים האלו אותם אנו מארחים באדמתנו מעיזים לצאת נגדנו... ועוד כהנה. מה גם שעלולה מלחמה זו להתפשט נגדנו בשאר קהילות היהודים כשימעו זאת הגוים שהיהודים מרימים יד... איך יגיב לזה השלטון בגולה? הכי טוב לברוח ולהנצל כפי שהתקין עצמו יעקב אבינו ע"ה ומעשה אבות סימן לבנים.

האם זה לא סותר את השבועות? האם הגנה עצמית של יהודי בגולה הינה עבירה או לא על איסור מרידה במלכויות? התגרות והתקפה יזומה בוודאי אך מה עם הגנה (מותרת?)

לענ"ד גם זה אסור, נותר או למות על קידוש ה' או להשיב להם מלחמה כדי להגן על חיינו בגולה.

לגבי הציונים הרשעים, בוודאי שהם מתגרים ויוזמים מלחמות ,וכל מהותם ותכליתם להלחם על  גבולותיהם ועל קיום שלטונם הטמא ולא על החיים.

בנוסף אני רוצה לצרף לך שבח של נטורי קרתא על ספרכם הק' שהוצאתם לאור, בעזרת השם יתברך, אנא קרא זאת ב : "אור בתוך האפילה". יישר כוחכם.

יש לי שאלה גם על הרעש:

בערש"ק פקדה את אר"י רעש אדמה גם עוד כ-יומיים שלושה לפני כן, אם ח"ו פוקדת רעש אדמה בשבת, האם מותר להוציא גם התפילין מהבית וממון, או רק כתבי קודש בלבד?

זאת ע"פ משניות לסעודות שבת, פרק ט"ז-שמדבר על הצלת כתבי קודש מפני הדליקה ח"ו בשבת? מה הדין לגבי רעש? מותר גם לקחת ממון למחייה שתשמש במוצאי שבת לצרכים שונים?

כנראה לא ראית הנוסח בלשון הקודש ששם הבהרתי יותר שאסור להלחם נגד האומה השולטת בגלות:

אבל אין זה דומה להמלחמות שעורכים הציונים, ששם הם נלחמים להגן על המדינה שלהם, לפי שהאומות הנלחמים עליהם אומרים שרוצים להשתלט על הארץ ואינם מכירים בשלטון הציונים. וכיון ששלטון ישראל על ארץ ישראל בזמן הגלות אסורה מדין שלש השבועות, נמצא דכל מלחמה להגן על השלטון הזה אסורה. ואילו היו היהודים מוותרים על מדינתם וממשיכים לדור בארץ בתנאים שיקבעו האומות שיקבלו השלטון, ואח"כ היו באים רוצחים עליהם, היו מותרים לצאת נגדם בכלי זיין וכדין השולחן ערוך, שהרי לא היתה מלחמה זו להגן על מדינה אלא להגן על נפשות ישראל. ובלבד שלא תהא מלחמה נגד האומה השולטת, דאז היתה המלחמה אסורה מדין מרידה באומות.

והסבר הדבר הוא, שענין המלחמה בגלות אינה בתורת "עם ישראל מגין על עצמם מידי הצר" אלא בתורת עם ישראל כחלק מן האומה שיושבין ביניהם מגינים על חייהם ועל חיי האומה הזאת. למשל אם היהודים יושבים בבבל בזמן הגמרא ובאו הפרסים להלחם על בבל, וצרו על עיר של יהודים, היהודים שבאותה עיר יוצאים להלחם, לא בתורת יהודים, אלא בתורת בבליים. ועיין בשו"ע או"ח בסעיף שאחר זה שכתב המשנה ברורה שבזמן הזה חייבין אנו לצאת למלחמה בשבת אפילו על ממון לפי שהאומה השולטת עלינו מקפדת על זה ואם נשב בטל אולי יכעסו עלינו ויהרגו אותנו.

לגבי הרעש, אם יש ספק אולי ישרפו או יאבדו כתבי הקודש (ותפילין בכלל כתבי קודש) מותר להצילן, ורק לחצר שאינה מעורבת, לא לרחוב העיר. וממון אסור להציל בכל אופן, אלא א"כ הוא ממון הרבה ויש הפסד גדול, עיין בשו"ע או"ח של"ד ס"ב עם משנה ברורה. ומותר להציל מזון לשבת בלבד אבל יש אומרים שלחצר שלו יכול להציל הכל, עיין בסימן של"ד. ויש היתרים אחרים כגון בכלי אחד, עיין שם. ואם תשים הממון בתוך הכיס של התפילין מותר להצילן, עיין שם.