יז שבט תשס"ח

הרב,

ישר כוחך על דברי התורה של פרשת יתרו שהעלת בסייט (בעקבי הצאן), לו יבינו וישכילו תלמדי הרבנים הציונים הנוהרים אחרי רבותיהם,המוליכים אותם שולל להאמין ולבטוח בשקר,והם אינם מעלים קושיות,אוי לנו שכך עלה בימינו והתקיימה נבואתו של החתם סופר זצ"ל. וכך משתכחת מהם התורה האמיתית, אוי ואבוי על כך.

יש לי שאלה לגבי יהודי אסטראליא,על חג הפסח-  אף על פי שהפסח אצלם חל בסתיו שאצלנו אביב י"ד-ט"ו ניסן הם יחוגו,כאשר אצלנו יהא חודש תשרי אצלם יהא אביב ,התורה חייבה לחוג הפסח באביב, מצד שני אם עם ישראל יחטא הוא יענש ע"י הגלייה ע"פ התורה,ואחינו אכן נפוצו לד' כנפות הארץ בעולם,אם הם חגים הפסח בניסן הקרוב אצלם זה סתיו ,זה לא סותר את המצווה לחוג את חג האביב? חשבתי לעצמי שאם יחוגו בתשרי כשאצלם אביב,זה חג הסוכות,וזה טיפשי לדעתי לחשוב שיקיימו ליל הסדר בסוכה עם מצות, איך זה מסתדר? כי מצד אחד מחויבים על חמישה עשר לחודש השביעי לחוג את חג הסוכות,מצד שני לחוג את חג האביב-פסח באביב בחודש הראשון שמונין מהתורה, והם באסטראליא,אז אפשר גם לחוג חג כשר בסוכה :? אגב, אי אפשר לקרוא לתורה תורת ארץ ישראל לענ"ד, מכיוון שבתורה כתוב שהעם ייגלה בגלל עוונותיו,ומכיוון שיש מאחינו באסטראליא הם צריכים להתאים עצמם לשני החגים. סלח לי מאוד אם שאלתי טיפשית,פשוט הרהרתי על כך , לשאול שאלה התביישתי לכותבה.

למשל היום ינוא"ר (טבת-שבט)  -שיא החורף בחצי הארץ הצפוני. באסטראליא זה שיא הקיץ בחצי הארץ הדרומי. כנ"ל הסתיו והאביב אצלנו ואצלם הם הפוכים.

שאלה טובה שאלת, דבודאי באסטראליא עושים פסח בניסן, אבל איך מקיימים הם את הדין של "שמור את חודש האביב"? והתשובה לענ"ד היא, שמצוה זו "שמור את חודש האביב" אינה מצוה על כל אחד ואחד מישראל שיראה לעשות פסח באביב, ואם עשה פסח בחורף או בקיץ לא יצא ידי חובתו, אלא היא מצוה על בית דין לעבר את השנה, שאם רואים שיחול פסח לפני תקופת ניסן יוסיפו עוד חודש כדי שידחה הפסח לאחר תקופת ניסן, וזו היא כל כוונת התורה במצוה זו. וכיון דעיבור שנים אינה אלא בארץ ישראל כדמפורש בברכות סג ע"א, ע"כ צריכים לעבר את השנה ע"פ אביב שבארץ ישראל. וכל השנים המעוברות שלנו בכל ימי משך גלותינו נתעברו ע"י הלל השני בארץ ישראל, שהתקין את הלוח הקבוע בימי אביי ורבא.

ולכך אחינו שבאסטראליא יוצאים ידי חובתם אע"פ שפסח שלהם אינה בחודש האביב, לפי שאין זה דין על כל אחד ואחד אלא דין על בית דין המעברים את השנה. וכן לפ"ז אם מאיזה טעם שיהיה לא עיברו בית דין את השנה ונמשכה תקופת טבת עד אחר הפסח ולא היה פסח באביב, מ"מ יצאנו ידי חובתינו במצות מצה ומרור וקרבן פסח, ורק הבית דין הוא שביטלו את מצות "שמור את חודש האביב."

ונראה לי להביא ראיה לחידוש זה מדברי הרמ"ה בהשגתו על הרמב"ם בפ"ד מהל' קידוש החודש הלכה טז, וזה לשון הרמב"ם שם: יראה לי שזה שאמרו חכמים אין מעברין בשנת רעבון ובשביעית, שלא יעברו בהם מפני צורך הדרכים והגשרים וכיוצא בהם, אבל אם היתה השנה ראויה להתעבר מפני התקופה או מפני האביב ופירות האילן מעברין לעולם בכל זמן:

וכתב על זה הרמ"ה: הא מילתא ליתא דבהדיא גרסינן תנא ר"מ אומר ואיש בא מבעל שלישה וכו' אמור מעתה ראויה היתה אותה שנה שתתעבר ומפני מה לא עיברוה וכו' והא התם דהוה חזיא לעיבורא מפני האביב ופירות האילן כדמפרש בברייתא ולא עיברוה מפני שאין מעברין בשני רעבון, עכ"ל:

וכן הרמב"ם שם בהלכה ב כתב שמעברים את השנה על התקופה ואין חוששין לסימן אחר, והשיג עליו הרמ"ה מהגמ' שצריכים שני סימנים.

ואם כן לפי הרמ"ה יוצא שלפעמים נמצא שחל פסח בחורף ואין חוששין לעבר בשביל זה בלבד, או לפי שהוא שנת רעבון. ואיך יוצאים ידי חובת קרבן פסח ומצה ומרור? אלא על כרחך כמו שכתבתי, שאין זה דין על כל אחד ואחד אלא דין על בית דין, ובמקום שנת רעבון פטרו חז"ל את הבית דין ממצות עיבור השנה.

וכיון שהוכחתי חידוש זה מדברי הרמ"ה נראה דאף הרמב"ם מסכים בעצם שהוא חובת בית דין ולא חובת היחיד, רק שהוא סובר שעל התקופה לבד צריכים ב"ד לעבר את השנה. אבל אם מאיזה טעם שיהיה לא עשו כן, עדיין יוצאים ידי חובת פסח אע"פ שהוא חורף.

ירמיהו