בשיעור תחביר עברי, רצתה המרצה להראות לסטודענטים דבר שקשור ליום העצמאות הציוני לשבעי של פסח, ע"פ משחק אותיות קטנוני של א-ת ב-ש, ואמרתי לעצמי שאסור לי לפחד מהתעתוע הציוני הזה,שהם מומחים לסנוור עיניים ולתעתע.

לאמור: ביום שחל בו א' של פסח יחול תשעה באב שזה א'-ת' וכן ב'-ש' ג-ר' ד-ק  ה'-צ' ו'-פ' ז'-ע' וכן

כלומר יום שחל בו שביעי של פסח יחול בו יום העצמאות.

ורציתי להפריך את שמחת יום אידם כשאמרתי לעצמי,שאל ליפול לאחיזת עיניים של המרצה הציונית-דתית שהתלהבה מתעתוע זה,

ואמרתי שגם פורים היה בראשית פור ,גזירה שהטיל המן על היהודים,וברוך השם הפך יום זה מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב ,ונהפוך הוא,

כך יה"ר שיתקיים ביום המר והנמהר של הציונים שהוא לנו לתענית ואבל על התייסדות מלכות המינות,בס"ד יהפך יום זה לשמחה בכך שנחזה במפלת שונאינו הערב רב ושלטונם הרשע בארה"ק ויתעקרו עם הע"ז מן הארץ ותתבטל הגיזרה זו של הציונות מעלינו,במהרה בימינו אמן, ואגב אם זה אכן מרומז בכתב הסתרים של האותיות ע"פ ימי הפסח,אין זה אומר שיום זה יהא שמח ליהודים בראשיתו כמו הפורים שהיה קודם גזירת הרג והשמדה רח"ל, וכן תשעה באב שעתיד הקב"ה להפוך צום החמישי וכן צומות נוספים לבית יהודה לששון ולשמחה,אמן.

כתבת שאכן ז-ע מרמז ליום עצמאות שלהם, אלא שהוא יום אבל כמו
תשעה באב, ולעתיד יהפך ליום טוב כמו תשעה באב. אבל לענ"ד אין זה דומה, דהא
דתשעה באב יהפך ליום טוב אינו לפי שיבנה הבית השלישי בתשעה באב, שהרי יכול
להבנות בכל יום מימות השנה, אלא לפי שכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה
בשמחתה, שהאבלות בתשעה באב וההכרה שאנו חיים בגלות היא ששמרה על הגחלת של
קיווי אל ה' שבלבנו שלא תכבה, ונכיר למפרע שהאבלות היתה דבר טוב ולכן נשמח
בתשעה באב. אבל חמשה באייר לא תהפך לשמחה, שאדרבה הציונים הם הגורסים יום
זה ושמחים בו, וכשתאבד המדינה שלהם יכירו שהיה טעות מרה, אבל לא שעל ידי
השמחה ששמחו בחמשה באייר הביאו למפלת המדינה. והיהודים המתנגדים לציונות
רובם אינם גורסים יום חמשה באייר כלל ואינם עושים בו כלום. אלא היום שתפול
המדינה בלי שום פגע לשום אחד מישראל היא תהיה ליום ששון ושמחה.

ומה שדמית לפורים, הרי לא היתה גזירת המן להשמיד את היהודים בי"ד אדר רק
בי"ג אדר ואנו שמחים בי"ד אדר מפני שאז עשו היהודים שבאותה שנה משתה ושמחה
.

ועוד שאפילו לפי דבריך, הרי מסתמא לאחר מפלת המדינה כשישמחו בחמשה באייר
לא יקראו ליום זה יום העצמאות, ששם זה משמע גאוה וכחי ועוצם ידי, וגם בא
מלשונם הטמאה. וא"כ לא יתחיל באות ע' ואיך יתקיים הא"ת ב"ש.

ובכל זאת יכול להיות שאתה צודק שהרמז הוא על יום המר שלהם עכשיו, שהוא
לרעה כמו תשעה באב , אע"פ שלא יתהפך לשמחה.

והנה מקור הא"ת ב"ש על קביעת המועדים הוא בטור או"ח תכ"ח, ושם כתב רק עד
ו"פ. ואולי נוכל לומר ז"ע היינו עיר שושן, שושן פורים. אף דא"צ לזה סימן
כיון שיש כבר סימן על פורים.