כאשר אינם רוצים לסבול עול הגלות מרחקין את הקץ

וכל הימים אשר אתם מחזיקים ברשעתכם לבלתי תת את הרומיים למשול עליכם, אתם מקציפים את ה' עליכם - גם כי תאחרו את קץ גאולתכם, ותרחיקו את הישועה לזרעכם אחריהם. כי אחר אשר הדבר יצא מפי מלך העולם, להיותנו בגולים כמשפט חטאתינו, וקץ גלותנו לא נודע כי אם אליו - מי יתן וכבר עברו ימים מגלותנו ושנים מפרדנו - אשר כל אשר יעבור עלינו יום בגלות, נתקרב היום אל עת הגאולה והישועה הידועה לאלקינו, הידועה מאתו - במשפטו עלינו. וכל ימי אשר נגע העקשות בלבבנו, ולא נודע לרצון אלקינו להשלים חפצו, להיותנו מושלים כאשר גזר, הנה אנחנו בצרה ובאנחה. והימים אשר עברו עלינו, לא יבאו בחשבון ימי קץ הגלות אשר נהיה בו, כי הגלות לא יתחיל עלינו, כי אם בהיות ירושלים משולה ביד אויבינו, בגלל אשר היא ראש למלכות ישראל ולממשלתם. (ספר יוסיפון סוף פרק חמשה ושמונים).