דברי
הרמב"ם נגד
ציונות
בענין
חשיבות הגלות
ויש עלינו
לשמוח במה שנסבל
ונשא מן הצרות
ואבדת הממון והגלות
והפסד ענינינו,
שכל זה לתפארת
היא לנו לנגד בוראנו
וכבוד גדול. וכל
מה שיפול ממנו
בעניין הזה הוא
חשוב כקרבן כליל
על גבי המזבח, ויאמר
לנו על זה (שמות
ל"ב כ"ט) מלאו ידכם
היום לה' ולתת עליכם
היום ברכה. לפיכך
ראוי להם שיברחו
וירדפו אחרי ה'
ויכנסו למדברות
ולמקומות שאין
בהם ישוב ושלא
יחושו על התבודדם
מאנשי סודם וגם
לא יחוסו על אבדת
ממון, שכל זה דבר
מועט ומצער לנגד
מלך מלכי המלכים
הקב"ה המולך על
הכל השם הנכבד
והנורא הזה ה' אלקיך,
ונאמן הוא לשלם
שכר טוב בעולם
הזה ובעולם הבא.
(אגרת
תימן)
שלש
שבועות
ואלו הם
הדברים אשר כבר
קדם יעוד הנביאים
בהם, והודיעונו
במה שספרתי לכם,
אשר בקרב ביאת
המשיח האמתי ירבו
המתנשאים והמכניסים
ספק בלבות בני
אדם, ולא תתאמת
טענתם, ויאבדו
הם ויאבדו עמהם
רבים, ולפי שידע
שלמה עליו
השלום ברוח
הקודש שהאומה
הזאת באורך
זמן גלותה
תפצר להתנועע
בלא עתה
הראויה, ויאבדו
בשביל זה,
ויבואו עליהם
צרות, והזהיר
מלעשות זה,
והשביע האומה
על דרך משל,
ואמר (שיר
השירים ב' ז'): "השבעתי
אתכם בנות
ירושלים
בצבאות או
באילות השדה
אם תעירו ואם
תעוררו את
האהבה עד
שתחפץ".
ואתם
אחינו
אהובינו קבלו
עליכם שבועתו,
ואל תעירו את
האהבה עד
שתחפץ, ובורא
העולם במדת
רחמים יזכור
אותנו ואתכם לקבץ
גליות נחלתו
וחבלו לחזות
בנועם ה'
ולבקר בהיכלו,
ויוציאנו
מגיא הצלמות
אשר הושיבנו
בו, ויסיר
מחשך עינינו
ומאפל לבנו,
ויקויים
בימינו
ובימיכם
(ישעיה ט' א') "העם
ההולכים
בחושך ראו אור
גדול, ישבי
בארץ צלמות
אור נגה עליהם",
ויחשיך באפו
ובעברתו על כל
הקמים עלינו,
ויאיר
מחשכינו, כאשר
הבטיחנו
(ישעיה ס' ב') "כי
הנה החשך יכסה
ארץ וערפל
לאומים, ועליך
יזרח ה'
וכבודו עליך
יראה". (אגרת
תימן).
להרמב"ם
אין מצות
יישוב א"י עד
שיבוא משיח מפני
שאנו מושבעים
שלא לכבוש
הארץ בחזקה
מגילת
אסתר
נראה
לי כי מה שלא
מנאה [היינו
מצות ישוב ארץ
ישראל] הרב
[הרמב"ם] הוא,
לפי שמצות
ירושת הארץ
וישיבתה לא
נהגה רק בימי
משה ויהושע
ודוד וכל זמן
שלא גלו מארצם,
אבל אחר שגלו
מעל אדמתם אין
מצוה זו נוהגת
לדורות עד עת
בוא המשיח, כי
אדרבא
נצטוינו לפי
מה שאמרו בסוף
כתובות (דף
קי"א) שלא
נמרוד באומות ללכת
לכבוש את הארץ
בחזקה,
והוכיחו
מפסוק השבעתי
אתכם בנות
ירושלים וגו'
ודרשו בו שלא
יעלו ישראל
בחומה.
ומה
שאמר הרמב"ן
(א) שהחכמים
אמרו כי כבוש
הארץ היא מלחמת
מצוה, זהו
כאשר לא נהיה
משועבדים
לאומות. ומה
שאמר עוד (ב)
שהחכמים
הפליגו בשבח
דירת הארץ, זה
דוקא בזמן
שבית המקדש
קיים אבל
עכשיו אין
מצוה לדור בה,
וכן פי' התוס'
שם גבי הוא
אמר לעלות.
ועוד ראיה
שאין בו מצוה
ממה שאמרו ג"כ
התם (שם) כל
העולה מבבל
לא"י עובר בעשה
שנאמר בבלה
יובאו ושמה
יהיו, ואם היה
מצוה בדירת
א"י בכל
הזמנים איך
יבא נביא אחר
משה לסתור
דבריו והא אין
נביא רשאי
לחדש דבר מעתה
וכ"ש לסתור. (ספר
המצות מצות
עשה ד' לדעת
הרמב"ן)
מצוה
התלויה
באותות
ומופתים לא
יבוא במנין
המצות
הגה"ק רבי
יצחק אייזיק
מקאמארנא
זצ"ל
ומצוה
כזאת (ר"ל מצות
כיבוש הארץ
שכתב הרמב"ן
שהיה לו להרמב"ם
למנותו) לא
יבוא למנין
באין פנים.
ואסור לנו
לעשות שום
מלחמה וכיבוש
אם לא על פי
הנביא, ומצוה
התלויה
בנבואה לא
יבוא למנין.
אלא שכל
פסוקים האלה הם
לשעתן לזמן
יהושע, שהנביא
צוה להם על פי
השם ב"ה שילכו
למלחמה
ויכבשו את
הארץ והבטיח
אותם שיצליחו
בכל מעשיהם
וכל זה לזמן
יהושע, ואדרבה
אנו מושבעין
שלא ימרדו
במלכיות, אלא
נקבל באהבה עד
בוא יבוא משיח
צדקנו, וזה לא
יהיה בדרך
הטבע אלא בכמה
אותות ומופתים
משונים ונפלאות.
וזה לא יבוא
במנין המצות,
כי המצות נתנו
לבשר ודם ולא
לנביאים
המשנים הטבע,
אלא לכל ישראל
בשוה וכן
הסכימו
התוספות.
(אוצר החיים
קיצור התרי"ג
מצות דף נ"ט).
אין
שייך לצוות
לכל ישראל
לכבוש הארץ
ולשבת בה, רק
הוא מצות
ופקודת המלך
המשיח הקדוש
מנחת
אלעזר
הנה
רבינו הרמב"ם
לא מנה זה
בספר המצות
שלו למ"ע לרשת
את הארץ ולשבת
בה והרמב"ן
חלק עליו וח"ש
מ"ע זו,
ובמגילת אסתר
שם תי' מה שלא
מנה הרמב"ם
מצוה זו משום
שאינה נוהגת
בזמה"ז ולא
הוי מצוה
שנוהג לדורות,
ובאבני נזר שם
(סי' תנ"ד אות ד')
הקשה על
המגילת אסתר
דא"כ למה מנה
הרמב"ם בס'
המצות תרומה
ומעשרות וחלה
שאינם נוהגים
בזה"ז ואפי'
בזמן עזרא לא
נהגו מה"ת
לדעת הרמב"ם
והדבר פשוט
שמצוה שנוהגת
לימות המשיח
נוהגת לדורות
עכ"ל האבני
נזר.
... אלא
ודאי ברור
דמצות
הקרבנות
ובנין ביהמ"ק
שיחזרו בבנין
בי' ג' המקווה
זהו חשב הרמב"ם
כיון דאלו
ינהגו לעתי'
כמ"ש הרמב"ם
בהל' מלכים (פי"א
הל' א') כי המלך
המשיח יחזיר
מלכו' בית דוד "וחוזרין
כל המשפטים
בימיו כשהיו
מקודם" עכל"ק,
וע"כ שפיר
חשיב הרמב"ם
בס' המצות כל
אלו משפטי
התורה והמצות,
היינו הקרבנו'
וכל עניני
ביהמ"ק וכל
המצות
שנוהגים בארץ
בזמן הבית,
משא"כ בעניני
כיבוש הארץ
היינו לרשת
הארץ ולשבת בה,
שלא יהי' עוד
כמו שהי' קודם
בנין בית א', כמ"ש
בתורה (בפ'
משפטים) לא
אגרשנו מפניך
וכו' מעט מעט
אגרשנו מפניך
עד אשר תפרה
ונחלת את הארץ
(וזהו הי' מפני
חטא הידוע
במדבר) ע"כ
הלכו מגוי אל
גוי וממלכה אל
עם אחר ע"י
שופטי'
ומלחמות וצרו'
עד אשר זכו
ברבות הימים
לבנין בית א' ע"י
שלמה המלך (ע"י
הנביא מפי הקב"ה).
משא"כ
בנין בית הג'
המקוה בימות
המשיח ב"ב
אחרי אריכת
הגלות הלז דגם
הרמב"ם שפסק
שם בהל' מלכים
(פי"ב הל' ב')
כשמואל
(בסנהדרין ד"א
ע"ב) דאין בין
עוה"ז לימות
המשיח אלא
שיעבוד
מלכיות בלבד,
היינו
התנהגות אח"כ, אבל
מ"מ מודה דביא'
משיח צדקינו
וישיבתו על
כסא מלכותו לא
יהי' בבחי'
קטנות ח"ו כמו
שהי' מקודם
בבית א' ובפרט
הבית שני, רק
כמ"ש הרמב"ם
שם (בפי"א ופי"ב)
שהי' ע"י הנבי'
מפי ה' ויעמו'
מלך מבית דוד
הוגה בתורה
ועוסק במצות וכו'
ויכוף כל
ישראל לילך בה
ולחזק בדקה
וילחם מלחמת ה',
היינו לא
מלחמה טבעיות
עם הגויים
כמו מלפנים כנ"ל
וגם יתייחסו
כל ישראל על
פי מלך המשיח "ברוח
הקודש שתנוח
עליו" וכו'
שמודיע זה
משבט פלוני
וזה משבט
פלוני וכו' עכ"ל
הרמב"ם עיי"ש.
ממילא
מטעם זה לא
חשב הרמב"ם בס'
המצות שלו
לכבוש את הארץ
ולשבת בה כיון
שזהו אינו
נוהג בימינו,
וגם בזמן
המשיח אין
שייך לצוות זה
אז לכל ישראל
כמו שארי מצו'
כיון שזהו לא
יהי' תלוי בהם
אז שיכבשוה,
רק הוא מצות
ופקודת המלך
המשיח הקדוש
הוא לבדו יעשה
זאת ויחלקם
לשבטים ברוח
קדשו מפי הש"י
וכנ"ל מהרמב"ם
(וגם עיי"ש
ברמב"ם הל'
מלכים פ"ד
הלכה ח' כי
המלך המשיח
נוטל חלק שלו
מארצות חלק י"ג,
ועכ"פ היא דבר
השייך רק למלך
המשיח בלבד)
ולא בדרך כיבוש
וישיבה
וחלוקה שהי'
לפני הבית הא'
כנז', ורק אז הי'
המ"ע הלז, (וגם
בבית השני
שעלו עוד הפעם
לשבת בארץ הי'
מפי ה' ע"י
נביאיו חגי
זכרי' ומלאכי
וע"י אנשי כנה"ג
ודניאל עזרא
ונחמי' ברוה"ק
מפי ה' כשאחז"ל
בכמה מקומו'
ואכמ"ל) וא"ש
דברי הרמב"ם ז"ל
בס' המצות. (תיקון
עולם, סי' צ"ד,
דף קכ"ח).
קודם
הגאולה ישובו
ישראל
מעבירות
שבידם
כל
הנביאים כולן
צוו על
התשובה, ואין
ישראל נגאלין
אלא בתשובה,
וכבר הבטיחה
תורה שסוף
ישראל לעשות
תשובה בסוף
גלותן ומיד הן
נגאלין, שנאמר
(דברים ל' א'-ג') והיה
כי יבואו עליך
כל הדברים
האלה ושבת עד
ה' אלקיך, ושב ה'
אלקיך את
שבותך ושב
וקבצך מכל
העמים (רמב"ם פ"ז
מהלכות תשובה
ה"ה).
הרמב"ם
פסק (הל' תשובה
פרק ז' הלכה ז')
שאין ישראל
נגאלין אלא
בתשובה
כהבטחת התורה,
א"כ החושב
ההיפוך שיש
מציאות לגאולה
בלא תשובה הוא
כופר ביעודי
התורה ר"ל
ויואל
משה
והודיע
לנו הרמב"ם ז"ל
דבר גדול אף
שבאמת להודיע
לדינא אין
נפקא מינה לנו
לידע מה יהי'
אחר ביאת
המשיח, כמ"ש
הרמב"ם
בהלכות מלכים
שלא להתעסק
בזה לידע איך
יהיו הענינים אחר
ביאת המשיח,
וממה נפשך
כיון שסובר
שזה הבטחה
מהתורה הק',
בוודאי יהיה
כן אף אם
אנחנו לא נדע
עכשיו מה יהי'
אח"כ, אמנם דבר
זה הוא הכרח
גדול לידע
עכשיו שלא יהי'
מקום לטעות
בגאולה של
שקר, כי נחזי
אנן, דממנ"פ אם
כל ישראל יעשו
תשובה
ויקיימו את
התוה"ק בכל
חוקותי'
ומשפטי' בודאי
יהי' תיכף
הגאולה, כמ"ש
כלו כל הקיצין
ואין הדבר
תלוי אלא
בתשובה, וכמו
שאמר משיח
לריב"ל היום
אם בקולו
תשמעו, ואם
עדיין לא עשו
תשובה השריש
לנו הרמב"ם ז"ל
בהלכותיו שא"א
שיהי' גאולה,
וכתב שזה
מבואר בקרא
והבטחה מהתוה"ק
שהתשובה
מוקדמת
לגאולה.
וא"כ
מי שחושב
ההיפך, שיש
מציאות
לגאולה בלי
תשובה, הרי
הוא חושב נגד
המבואר בקרא
והוא כופר בתורה
ר"ל. והרמב"ם ז"ל
כתב בפי"א מהל'
מלכים דלכן מי
שאינו מאמין
בביאת המשיח
או שאינו מחכה
לביאתו הוי
כופר בתורה
ובמשה רבינו יען
שהתורה העידה
ושב ה' אלקיך
את שבותך
ורחמך ושב
וקבצך וגו',
והביאך ה' וגו',
ואלו הדברים
המפורשים
בתורה הם
כוללים כל הדברים
שנאמרו על ידי
כל הנביאים,
עכ"ל. וא"כ
קדימת התשובה
שהיא קודמת
לכל אלו
הדברים המפורשים
שנאמרו על ידי
כל הנביאים
הוא ג"כ מבואר
באותו הפסוק,
והעידה התורה
ע"ז כמו על
ביאת המשיח.
ואין
ספק שאין
חילוק בין
הכופר בהבטחה
זו שאי אפשר
לגאולה בלי
תשובה להכופר
בהבטחה של ביאת
המשיח, ואדרבה
הוא גרוע
יותר, שכבר
ביאר החת"ס
בחיו"ד סי' שנ"ו
שמעיקר הסברא
אי אפשר לומר
שהגאולה הוא א'
מעיקרי הדת,
שאלו הי' ח"ו
חטאינו
גורמים שיגרש
אותנו גירוש
עולם, וכדס"ל
לר"ע בעשרת
השבטים שהם
נידחים לעולם,
האם מפני זה
רשאים הם
לפרוק עול
מלכות שמים או
לשנות קוצו של
יוד אפילו
מדברי רבנן,
ואין זה עיקר
ולא יסוד
לבנות עליו,
אך כיון שעיקר
יסוד הכל
להאמין בתורה,
ושם נאמר
גאולתינו האחרונה
בפרשת נצבים
והאזינו, א"כ
מי שמפקפק על
הגאולה הלז
הרי הוא כופר
בעיקר האמנת
התורה, יעיי"ש
שהאריך
בדברים
ברורים. ומכל
שכן הכופר
בהבטחה זו
שבאותו הקרא
שאי אפשר
לגאולה בלי
תשובה, שמלבד
שכופר במה
שמבואר בקרא,
גם עצם הענין
ליקח לעצמו
גאולה ומלוכה
טרם הגיע עת
הקץ הוא ענין
של כפירה ר"ל
(סי' מ"ב דף נ"ו).
דברי
הרמב"ם שיהיה
תשובה קודם
הגאולה אינם תלויים
במחלקת
והנה
מ"ש סימן
הראשון שהמלך
המשיח יכוף כל
ישראל לקיום
התוה"ק ולחזק
בדקה, מקור
הדבר כמ"ש בהל'
תשובה פ"ז
הלכה ה': אין
ישראל נגאלין
אלא בתשובה,
וכבר הבטיחה
תורה שסוף
ישראל לעשות
תשובה בסוף
גלותן, ומיד
הן נגאלין,
שנאמר והיה כי
יבואו עליך כל
הדברים וגו'
ושבת עד ה'
אלקיך ושב ה'
אלקיך וגו'.
וצריך להבין
הלא היא
פלוגתא בגמרא
סנהדרין צ"ז
ע"ב דלר"א אין
נגאלין אלא
בתשובה, ור"י
חולק. וכן היא
פלוגתא בין רב
ושמואל, דרב אמר
כלו כל הקיצין
ואין הדבר
תלוי אלא
בתשובה,
ושמואל אמר
דיו לאבל
שיעמוד באבלו,
ופירש"י ז"ל
בלשון ראשון
אם לא יעשו
תשובה אינו
עומד באבלו כל
הימים אלא
ודאי קץ לדבר,
ובל"א פי' דיו
לאבל דיין
לישראל צער
הגלות אפילו
בלא תשובה נגאלין,
ובכל מקום
בר"א ור"י
הלכה כר"י, גם
ברב ושמואל
הלכה כשמואל
בדיני, ומדוע
החליט בזה
כר"א ורב, שבלא
תשובה אין
נגאלין...
גם
לפימ"ש
הרמב"ם ז"ל
שיש הבטחה
מהתוה"ק שיעשו
תשובה בסוף
גלותן והקרא
דושבת עד ה'
וגו' הוי
הבטחה, אם כן
האיך איתא בזה
פלוגתא מה
יהיה אם לא
יעשו תשובה אם
יהיו נגאלין
הלא הוא דבר
שאינו
במציאות שלא
יעשו תשובה
שהרי א"א
להסתפק במה
שהבטיחה
התוה"ק. ועוד
מה יענו החולקין
וסוברין שאף
בלי תשובה
יהיו נגאלין
לאותו קרא
דושבת. ובאמת
כל הברייתות
הן בבבלי והן
בירושלמי
שהביאו כמה
קראי לא
הזכירו כלל מאותו
קרא דושבת
שהביא הרמב"ם
ז"ל, אלא שבירושלמי
יש ברייתא
אח"כ שהביא
קרא דושבת
ושמה לא
נזכר כלל אם
אותה ברייתא
היא בפלוגתא
דר"א ור"י או
לא. גם במהרש"א
מגילה דף ל"א
ד"ה כדי כתב
הלשון שלעתיד
יהיו נגאלין
ע"י התשובה
כמפורש בפ'
נצבים ושבת
וגו'. הנה כתב
שהוא מפורש,
והלא כיון
שהוא פלוגתא
בגמרא האיך אפשר
לומר שהוא
מפורש...
אבל
האמת יורה
דרכו שדברי
הרמב"ם ז"ל
אינם נוגעים
כלל לפלוגתא
דתנאי
ואמוראי
שבש"ס והוא ענין
אחר מהתם שבזה
הכל מודים,
והוא מבואר
בקרא לכל
הדעות...הפלוגתא
שבש"ס
ומדרשים תנאי
ואמוראי אם
יהיו נגאלין
אף בלי תשובה
קאי על התשובה
שקודם ביאת
אלי' ומשיח
שבודאי רצון
הבוב"ה שיהיה
שובו אלי ואח"כ
ואשובה אליכם,
שזה ודאי עדיף
יותר, אך ישראל
טוענין
השיבנו וכו'
ואח"כ ונשובה.
ובזה פליגי
תנאי ואמוראי
אם יש מציאות
שיהיה התגלות
אלי' ומשיח
להעולם בלי
תשובה, וכן
מבואר ברש"י
ז"ל שם על הא
דאמר רב אין
הדבר תלוי אלא
בתשובה וז"ל:
אם כל ישראל
חוזרין
בתשובה יבוא,
ואם לאו לא
יבוא, וכן כתב
עוד רש"י ז"ל
אח"כ בדף צ"ח
במה שאמר
וככלות נפץ
וגו' תכלינה,
אחר שתכלה
גבורתם ויהיו
שפלים למאוד
תכלינה אלו
הצרות ויבוא
משיח
כדאמרינן כי
אזלת יד, והרי
שכל פלוגתתם
הוא על קודם
ביאת המשיח אם
יש מציאות
שיבוא לשפלות
הדור אף בלי
תשובה, ואמרו
ז"ל ע"ז לשון
נגאלין, כי
התגלות אלי'
או משיח לבשר
הגאולה זה
בעצמו נקרא
גאולה אף טרם
עשותם שום
ענין מהגאולה
או קיבוץ
גליות במעשה...
על
כן לא הביא
הרמב"ם מזה
מאומה, שאינו
מכריע בשום
פלוגתא בכי
האי גוונא
כנז"ל, שהרי
כתב בהלכות
מלכים סימן
למלך המשיח
שיכוף כל
ישראל לקיום
התוה"ק וחקי'
ומדכתב שהמלך
המשיח יכוף
אותם לקיום
התורה הקדושה,
ע"כ שלא עשו
תשובה טרם
ביאתו, כי
ביאת המשיח
בלא תשובה היא
פלוגתא בש"ס
ולא אמר בזה
שום הכרעה
כאשר הבאתי
למעלה דעת
הרמב"ם ז"ל
שדבר שהוא ביד
הקב"ה בעצמו
אין לו לומר
שום הכרעה, אך
סובר הרמב"ם
ז"ל שאחר ביאת
המשיח טרם
שיעשה שום תנועה
של גאולה או
קיבוץ גליות
בודאי מקודם
יחזור כל
ישראל בתשובה,
ובזה אין שום
פלוגתא והיא
בברייתא
שנשנית
בירושלמי
בסתמא ואינו
תלוי בפלוגתא
דתנאי והוא
מבואר בקרא
דושבת וכו'
שאח"כ נאמר שם
קיבוץ גליות
וגאולה
וביאתם לארץ. (ויואל
משה מאמר
שלש שבועות
סימנים מ-מא)
המלכות
לא תחזור
לישראל אלא
לאחר ימות
המשיח
ומפני
זה נתאוו כל
ישראל
נביאיהם
וחכמיהם לימות
המשיח, כדי
שינוחו
ממלכיות
שאינן מניחות להן
לעסוק בתורה
ובמצוות
כהוגן, וימצאו
להם מרגוע
וירבו בחכמה,
כדי שיזכו
לחיי העולם
הבא. לפי
שבאותן הימים
תרבה הדעה
והחכמה והאמת,
שנאמר (ישעיה
י"א ט') כי מלאה
הארץ דעה את ה',
ונאמר (ירמיה
ל"א ל"ג) ולא
ילמדו איש את
אחיו ואיש את
רעהו, ונאמר (יחזקאל
ל"ו כ"ו)
והסירותי את
לב האבן
מבשרכם.
מפני
שאותו המלך
שיעמוד מזרע
דוד בעל חכמה
יהיה יתר משלמה,
ונביא גדול
הוא קרוב למשה
רבינו, ולפיכך
ילמד כל העם
ויורה אותם
דרך ה', ויבואו
כל הגוים
לשומעו, שנאמר
(ישעיה ב' ב')
והיה באחרית
הימים נכון
יהי' הר בית ה'
בראש ההרים.
וסוף כל השכר
כולו והטובה
האחרונה שאין
לה הפסק
וגרעון, הוא
חיי העולם
הבא. אבל ימות
המשיח הוא
העולם הזה,
ועולם כמנהגו
הולך, אלא
שהמלכות
תחזור לישראל,
וכבר אמרו חכמים
הראשונים
(ברכות ל"ד ע"ב)
אין בין העוה"ז
לימות המשיח
אלא שיעבוד
מלכיות בלבד. (רמב"ם
הלכות תשובה פ"ט
ה"ב).
המלך
המשיח יחזיר
המלכות ויבנה
ביהמ"ק, והוא
יקבץ נדחי
ישראל
המלך
המשיח עתיד
לעמוד
ולהחזיר
מלכות דוד
ליושנה
לממשלה
הראשונה, ובונה
המקדש ומקבץ
נדחי ישראל,
וחוזרין כל
המשפטים
בימיו כשהיו
מקודם. מקריבים
קרבנות,
ועושין
שמיטין
ויובלות ככל
מצותה האמורה
בתורה. וכל מי
שאינו מאמין
בו, או מי שאינו
מחכה לביאתו, לא
בשאר נביאים
בלבד הוא
כופר, אלא
בתורה ובמשה
רבינו, שהרי
התורה העידה
עליו, שנאמר
(דברים ל' ג'-ה')
ושב ה' אלהיך
את שבותך
ורחמך ושב
וקבצך וגו' אם
יהיה נדחך
בקצה השמים
וגו' והביאך ה'.
ואלו הדברים
המפורשים
בתורה, הם
כוללים כל הדברים
שנאמרו על ידי
כל הנביאים.
אף בפרשת בלעם
נאמר, ושם נבא
בשני המשיחים,
במשיח הראשון
שהוא דוד
שהושיע את
ישראל מיד צריהם,
ובמשיח
האחרון שעומד
מבניו שמושיע
את ישראל
באחרונה, ושם
הוא אומר
(במדבר כ"ד י"ז)
"אראנו ולא
עתה" זה דוד, "אשורנו
ולא קרוב" זה
מלך המשיח, "דרך
כוכב מיעקב"
זה דוד, "וקם
שבט מישראל"
זה מלך המשיח, "ומחץ
פאתי מואב" זה
דוד, וכן הוא
אומר (שמואל ב',
ח' ב') ויך את
מואב וימדדם
בחבל, "וקרקר
כל בני שת" זה
המלך המשיח,
שנאמר בו
(זכריה ט' י')
ומשלו מים עד
ים, "והיה אדום
ירשה" זה דוד,
שנאמר (שמואל
ב', ח' ו') ותהי
אדום לדוד
לעבדים וגו', "והיה
ירשה שעיר
אויביו" זה
המלך המשיח,
שנאמר (עובדיה
א' כ"א) ועלו
מושיעים בהר
ציון לשפוט את
הר עשו וגו'. (רמב"ם
הלכות מלכים
פי"א ה"א).
מי
שתולה גאולת
ישראל בלי
משיח חסר לו
באמונת משיח
עם הקמת
המדינה אמר
מרן הגרי"ז זצ"ל
מבריסק
שמבואר ברמב"ם
סוף הל' מלכים
שמלך המשיח
הוא יגאל את
עם ישראל
משעבוד
מלכיות. ומי
שתולה גאולת
ישראל ממלכות
הרשעה שלא ע"י
משיח חסר לו
באמונת משיח
השלמה. (מפי
תלמידי הגרי"ז - ילקוט
דעת תורה מר'
משה
שיינפעלד).
ויואל
משה
וכבר כתב
הרמב"ם בפרק
חלק, אחר
שביאר הי"ג
עיקרים, וז"ל:
כאשר יאמין
האדם אלה
היסודות כלם
ונתברר בה
אמונתו בהם
הוא נכנס בכלל
ישראל ומצוה
לאוהבו וכו',
ואפילו עשה מה
שיכול מן
העבירות מחמת
התאוה והתגברות
הטבע וכו',
וכשנתקלקל
לאדם יסוד
מאלה היסודות
הרי יצא מן
הכלל וכפר
בעיקר ונקרא
מין ואפיקורס
וקוצץ בנטיעות
וכו', ועליו
נאמר הלא
משנאיך ה'
אשנא, עכ"ל
ועיי"ש
שהאריך עוד.
ובתוך
אלה היסודות
שכתב הוא
האמונה בביאת
המשיח, וכתב
הטעם שם בפירוש
המשניות
ובספר היד
הלכות מלכים,
בשביל שהוא
מבואר בקרא,
והמסתפק בזה
הוא כופר
בתורה. וכתב
שם שבכלל
האמונה בביאת
המשיח הוא גם
האמונה בכל
ההבטחות
שנאמרו בקראי
בעניני הגאולה
כמובן. וכבר
נתבאר שמבואר
בכמה קראי שהגאולה
הוא רק בידו
של הקב"ה, ואנו
מוזהרין על זה
מקודם מתן
תורה כדכתיב ידוע
תדע, וא"א לבוא
לידי קבלת
התורה בלי
אמונה זו
כמבואר כ"ז
לעיל באורך,
לכן דעת המהר"ל
שלוקחי
הגאולה מעצמם
קודם הזמן נגד
שבועות של הקב"ה
וחושבים שהמה
בזרוע בשר
יכולים לבטל
גזירתו של הקב"ה
הוא כפירה
גמורה בתוה"ק
ובאמונה כפי
המבואר לעיל,
וזהו גרע
מכפירה בביאת
המשיח, ע"כ דעת
המהר"ל ז"ל
בהחלט שהוא
באיסור יהרג
ואל יעבור
כדין משומד,
כמו כל
הענינים שיש
בהם מינות
וכפירה בתוה"ק.
(סי' ע"ו בא"ד
דף צ"ב).
הגאון
הגרי"ז
מבריסק זצ"ל
ר' יעקב
ראזנהיים ז"ל
ביקר את מרן
הגרי"ז
זצ"ל, ושוחח
עמו אודות
המצב בארץ
ישראל, והגרי"ז זצ"ל התבטא
כי חייבים
לברוח
מהמדינה מפני
שהיא מקום
סכנה.
ושאלו הנ"ל, וכי
בזמננו לא
שייך מצות
ישוב ארץ
ישראל? וענהו
הגרי"ז זצ"ל: אוודאי
איז שייך, אבער
פון אזא מדינה
מוז מען
אנטלויפן.
והזכיר דברי
הרמב"ם
בהלכות דעות [פ"ו ה"א] מדינה
שמנהגותיה
רעות צריכים
לברוח הימנה למדבריות. (עובדות
והנהגות לבית
בריסק, חלק ד
עמ' רז)