בעקבי הצאן

יתרו תשס"ח

זכור את יום השבת לקדשו (כ,ח).

אמרו חז"ל זכרהו על היין, וגם התקינו שיקדש אדם בשבת בבקר לפני הסעודה. ומעשה במרן החתם סופר זצ"ל שהיה בקיץ בעיר יערגן, סמוך לקהלתו בפרעסבארג, לשאוף אויר זך, ותמיד היה דר במדור בית נכרי, ופעם אחת ביקש ממנו איש נכבד וירא אלקים שיואל לו לדור בביתו וחצירו בריוח ולא יקבע דירתו אצל נכרי, ושמע לו החתם סופר ז"ל ודר שם. לא עברו ימים מועטים עד שנשמע לרבינו שבעל האכסניא מלשין מאוד וצוה רבינו להמשמש שלו שידרוש מה הוא מלשין עליו, ענה המשמש שיודע אבל מתירא להוציא מפיו, והפציר בו רבינו ואמר ששמע שבעל אכסניא אמר בפומבי שרבינו ח"ו פושעי ישראל, וכאשר שמע כן רבינו שלח מיד רבינו בעד בעל האכסניא (אשר היה עם הארץ גדול) ושאל אותו במעמד אנשי העיר אם אמת הוא שאמר עליו שהוא ח"ו פושעי ישראל, ענה אמת הדבר, ושאל אותו על מה, וענה ראיתי את רבינו אוכל בשבת בצהריים בלא קידוש ואיזה יהודי אוכל בלא קידוש? (החתם סופר ז"ל היה דרכו לקדש על מיני מזונות בשבת בבקר ואח"כ כשהיה אוכל סעודת הצהריים לא היה מקדש עוד פעם.) וכאשר נשמע כן בין המקובץ שם יש שהיו משחקים על דברי עם הארץ, ויש שהיו כועסים עד לולי היה רבינו מציל אותו לא יצא ריקם.

ובלילה הרהר רבינו ז"ל על מה עשה ה' לו ככה, שבימי זקנותו יאמר עליו אחד בפומבי שהוא פושעי ישראל ח"ו. ונפל בדעתו אפשר משום שעבר על דברי חז"ל עם הארץ חסיד אסור לדור בשכונתו (שבת סג ע"א). ועדיין לא נתישב דעתו כי אמר הלא הייתי יודע מהאי גמרא ולמה לא נתן ה' מיד בדעתו לזכור בהאי גמרא ולא הייתי משנה דירתי. שוב אמר נתתי שמחה בלבי, על זה הייתי מצער כל ימי, הלא יעמדו על ישראל טרם ביאת הגואל ב"ב רועים בעלי לשון בעלי זרוע בני ערב רב כמבואר במתני' ובגמ' וזוהר, והרהרתי א"כ יהיו המנהיגים ח"ו לא יזכר עוד שם ישראל בזמן ההוא. הראה לי הקב"ה כמה גדול הוא מה שאמרו חז"ל למה ניתנה תורה לישראל מפני שהן עזין (ביצה כה ע"ב). ראו, אני זקן ורב גדול בקהילה גדולה ובישיבה גדולה, וכמה תלמידי חכמים ורבנים באים לקבל פני, ואפ"ה אמר האי בעל אכסניא עם הארץ שאני ח"ו מפושעי ישראל, ולמה? מפני שהוא ראה מאבותיו שעושין קידוש בצהריים ואני לא עשיתי כן. א"כ לא נתיאשו עוד ישראל מאמונתם, כי הנאמנים לה' לא ישאו פני איש, והנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם. המעשה הזה סיפר החתם סופר ז"ל כמה פעמים לתלמידיו. (לב העברי על צוואת החתם סופר, עמוד נד, וכן הובא בחוט המשולש, עמוד קכג)

וא"ת מה עם ענין אמונת חכמים, והלא אמרו חז"ל (הובא ברש"י על דברים יז,יא) שחייבים לילך אחר החכמים אפילו אומרים לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין. והזכרנו ענין זה בשם הספר דרש משה בעקבי הצאן על פרשת קרח תשס"ו, שכל אדם חייב לשמור את דיני התורה על פי מה שיורו חכמי הדור ולא כמו שנראה בעיניו, וכן הזכרנו בפרשת יתרו תשס"ו את דברי הגרי"ז מבריסק זצ"ל שאמר בשם האדמו"ר ר' מנחם מענדל מקוצק זצ"ל שגם עמלק שמע על קריעת ים סוף אך מפני שלא היה לו רבי טעה ויצא להלחם בישראל, ולכן כששמע יתרו על קריעת ים סוף ועל מלחמת עמלק ידע שא"א להבין דרכי הקב"ה ולהיות יהודי בלי רבי, ולכך בא אל המדבר ללמוד ממשה רבינו. ואמר הגרי"ז שזה היה החסרון של בעלי האגודה בשעת הקמת המדינה הציונית, שלא היה להם רבי, והחליטו על ענינים גבוהים מעצמם.

י"ל שבודאי צריכים לקבל רבי ולשאול ממנו כל דבר, אבל כוונת החתם סופר שאין לילך אחר הרבי בעינים סגורות בלא שום שאלות, אלא כשיש לו קושיא חייב לשאול את פיו: מדוע ככה עשית, הלא כתוב בתורה כך וכך. ואז אם הרבי משיב לו על פי הלכה בטוב טעם - הרי טוב, ואם הרבי מודה על האמת שטעה יחזור מן הטעות, ואם הרבי הוא ח"ו רשע ומומר כמו שניבא החתם סופר שיהיו רבנים כאלה, יהיה ניכר מתשובתו שאינו עושה על פי הלכה אלא על פי פאליטיק וחשבונות אחרים, ואז יפרוש ממנו ויבחר לו רב אחר שהוא תלמיד חכם וכוונתו לשם שמים בלבד.

וכן מצינו בכל מקום בתלמוד, שהקשו האמוראים על רבותיהם, ולפעמים הודה הרב על האמת, ולמשל במסכת שבת דף נה ע"א היה שמואל יושב בדין ובאה אשה וצווחה לפניו ולא השגיח בה, אמר לו רב יהודה תלמידו, לא סבר ליה מר אוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה (משלי כא,יג), אמר לו שמואל שיננא רישך בקרירי רישא דרישך בחמימי (חריף, אתה צודק ואני רבך אענש רק במים קרים בשביל זה, אבל ראש הבית דין מר עוקבא יענש בחמים).

ומה שהאשים הגרי"ז את האגודה היינו לפי שלא קבלו פסק מרבותיהם כלל בעת הקמת המדינה, ובלא דעת תורה עלול אדם לטעות, אבל גם מי שמקבל פסק מרבו צריך להציע בפני רבו כל הקושיות שיש לו על פסקו כדי שיתברר הענין, וכמו שאמר החתם סופר.