ויקהל תשס"ח

וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו את כל אשר צוה ה'. (לה,י)

פעם היה רב ציוני מפורסם שהיה מתחבר ומחזק מאד את מיסדי ומנהיגי הציונות, אע"פ שהיו עוברים על כל התורה כולה. באו אליו כמה מרבני הדור בטענה: "היאך אפשר שיבנה הארץ על ידי אנשים כאלה העוברים על כל התורה בפרהסיא? הלא זהו חילול הקודש כפשוטו!" השיב להם הרב: "אין כאן שום חילול הקודש. הגה בעצמך: המקום הקדוש ביותר בארץ ישראל הוא בית המקדש, והמקום הקדוש ביותר בבית המקדש הוא קודש הקדשים. כשהיה בית המקדש על מכונו, לא היה שום אחד רשאי ליכנס לקודש הקדשים חוץ מהכהן גדול, ואפילו הכהן גדול לא היה נכנס אלא ביום הכפורים לאחר הכנות רבות, כשהוא לבוש כלי לבן ועובד עבודת היום. אבל בשעה שהיו בונין את בית המקדש, היו פועלים ואומנים מכל המינים נכנסים למקום המקדש, ובודאי היו ביניהם פשוטי עם שלא היו צדיקים, ונכנסו אף לקודש הקדשים באיזה זמן שרצו, בבגדי העבודה שלהם, עד שנגמרה עבודת בית המקדש."

קשה להאמין שעדיין חוזרים ושונים דמיון של שטות כזה בימינו, ונדפס לפני רק שנתיים בספר של ציונות על פרשת השבוע. המשכן נבנה ע"י הצדיק בצלאל שידע לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ (ברכות נה ע"א), בעזרת החכמים חכמי הלב העושים במלאכה, שהיו מדור הדעה ששמעו קול ה' על הר סיני. האומנים שבנו את בתי המקדשות בירושלים, אף אם נאמר שקצתם לא היו צדיקים כל כך, מ"מ היו נשכרים ומצווים מפי הצדיקים כגון שלמה המלך ועזרא ונחמיה. ולא זו בלבד, אלא שכל הענין של בנין בית המקדש הראשון והשני נעשה על פי הנביאים שבאותו הזמן. ואפילו הורדוס המלך הרשע שסתר ובנה את בית המקדש, עשה כן על פי החכמים, והלך אחר עצתם בכל עניני הבנין (בבא בתרא ד ע"א). אבל הציונים עשו ועושים את הכל על פי עצת עצמם, בלי שום ציווי מן הנביאים או מן החכמים.

יותר מזה, מבואר בגמרא שכשנכנסו אומנים לקודש הקדשים לתקן איזה בדק, היו משלשלים אותם בקופות כדי שלא יזונו עיניהם מן הקודש, והיה רק חור קטן בקופה במקום שהיו צריכים לעבוד (פסחים כו ע"א). בין שהיו בחייהם הפרטיים צדיקים או לא, כשבאו לבנות בית המקדש לא באו אלא לעבוד, ועבדו בכבוד גדול למקום הקדוש. אבל הציונים באו לא לבנות מקום קדוש אלא לבנות מקום מחולל מקדושה, מקום שיוכלו להוציא זממם אל הפועל, להעביר את ישראל על דתם ר"ל. וכמו שאמר הגאון ר' חיים מבריסק זצ"ל, "טעות לחשוב שכוונת הציונים היא השגת המדינה וקיומה ולשם כך משתמשים בכל האמצעים וגם באמצעי הריסות הדת, אלא להיפך, שכל כוונת ומטרת הציונות היא עקירת התורה והדת ולשם כך שואפים הם לשלטון ומדינה לאמצעי להשגת מטרתם." ובמקום לדמותם לבוני המקדש, היה יותר ראוי לדמותם לטיטוס הרשע, שתפס זונה בידו ונכנס לקודש הקדשים ועבר עבירה ודקר חרבו בפרוכת ואמר שגבר על המלך בפלטרין שלו (גיטין נו ע"ב).

אבל יסוד הטעות בסיפור זה הוא הנחתם של אלה שהקשו על הרב הציוני, שנראה מדבריהם שבנין הציונים היה בעצם דבר טוב, רק שנעשה על ידי עוברי עבירה, ואילו היה נעשה על ידי צדיקים וחסידים היה קדוש ומקודש. ועל ידי זה הניחו מקום לאותו רב הציוני להשיב שאם המעשה הוא טוב, אין נפקא מינה מי הוא העושה. אבל האמת הוא שהתורה, הנביאים, הכתובים וחז"ל מורים לנו באופן ברור שקיבוץ גליות ובנין ציון וירושלים הוא מן הדברים שעתיד להעשות על ידי מלך המשיח הבא בשליחותו של הקב"ה, ואסור לבני ישראל לעשות את זה בעצמם קודם הזמן, ואפילו יהיו צדיקים וחסידים. הלא כתוב ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמיך ושב וקבצך מכל העמים (דברים ל,ג). ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה (ישעיה לה,י). בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס (תהלים קמז,ב). השביע הקב"ה את ישראל שלא יעלו בחומה ושלא ידחקו את הקץ (כתובות קיא ע"א). אם כן למה מלך המשיח בא, לקבץ גליותיהן של ישראל (מדרש רבה שיר השירים ב,ז), שזהו ענין של מלך המשיח לקבץ ולעלות כל ישראל יחד מהגלות (פירוש מהרז"ו על המדרש).