בעקבי הצאן

תרומה תשס"ח

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (כה,ח).

כתב הרמב"ם בפ"א מהלכות בית הבחירה ה"א מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש, עכ"ל. ובהל' מלכים פירש הרמב"ם מי יקיים מצוה זו לעתיד לבוא, וז"ל: המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל.

אך בגמרא בבא קמא ס' ע"ב איתא: שלם ישלם המבעיר את הבערה, אמר הקב"ה עלי לשלם את הבערה שהבערתי, אני הציתי אש בציון שנאמר ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה, ואני עתיד לבנותה באש שנאמר (זכריה ב,ט) ואני אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. וכן אנו אומרים בתפלת נחם בתשעה באב. וא"כ איך כתב הרמב"ם שמלך המשיח יבנה את המקדש?

ותירץ הערוך לנר על סוכה מא ע"א שמקודם יבנה בית המקדש בידי אדם ע"י משיח, ואח"כ יבוא בית המקדש של מעלה לתוך הבית שנבנה כנשמה בתוך הגוף, וכמו שירד במשכן ובמקדש האש של מעלה בתוך האש של הדיוט שנבער בעצים.

ועל כל פנים מה שאומרים אלה הציונים הקוראים לעצמם "מכון המקדש" בשם הרמב"ם שאנו בעצמינו נבנה בית המקדש השלישי הוא שקר, שהרמב"ם לא כתב אלא שמשיח יבנה את הבית. וכן כתב התוספות יו"ט בפ"ה ממסכת יומא, שיש הרבה ספיקות בהלכות בנין בית המקדש ובפירוש המקראות ביחזקאל, וחז"ל לא ביארו לנו, וכשיבנה בית המקדש כבר בא אליהו והתיר כל הספקות. והביא דברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה פ"א ה"ד שכתב שמדות בית שלישי כתובות ביחזקאל אך אינן מפורשות ומבוררות. וכן כתב התוספות יו"ט בפתיחתו למסכת מדות וז"ל הבנין של עתיד יש בו שינוים ולא ישוו עם בית שני ואין יודעין הפירוש ביחזקאל באיזה אופן לבנותו, אלא שכשנזכה לבנות בנין העתיד יגלה הקב"ה עינינו ומלאה הארץ דעה את ה' להבין הסתום בדברי יחזקאל ונבנהו. וכן כתב התוי"ט בפירושו על הפטרה פרשת תצוה, והביא גם מהרד"ק על מקצת ענינים מבנין הבית דלעתיד שאליהו עתיד לדורשם כי אין אנו מבינים בם. הרי שאי אפשר כלל לבנות בית המקדש קודם ביאת אליהו ומשיח, וכן מבואר ברמב"ם.

והמהר"ם חגיז בספר אלה מסעי דף יט הביא מעשה שכותל המערבי ומקום המקדש היה מכוסה בזבל ואשפה מרובה שהוטל שם בפקודת הרומיים שלא יהיה ניכר המקום כלל, וח"ו לא יהיה זכר למקום המקדש, והיה אח"כ מלך אחד מלכות של חסד שפיזר הון רב לסלק האשפה עד שגלה את כותל המערבי והיסודות הנראין היום לעין כל , ונתן כבוד גדול למקום המקדש, וקרא אח"כ את היהודים ודבר על לבם באמור הנה מאת ה' היתה זאת להחזיר עטרת הבית ליושנה, הרי היסודות לפניכם בנו אותה על הוצאות שלי ואל תשגיחו בהוצאה. היהודים נשבר לבם בקרבם וגעו כולם בבכיה ולא ענו דבר, אמר להם המלך למה אתם בוכים במקום שהיה לכם להיות שמחים כי למחי' שלחני אלקים לכונן בית מקדשו אשר החריבו אותו הרומיים, אם על ממון אתם דואגים כבר אמרתי לכם כי על ההוצאות שלי תהיו בונים אותה. ענה זקן אחד שבהם בבכיה רבה, יחי אדוננו המלך ויאריך ימים על מלכותו, אנו עבדיך מחויבים לברך את ה' אשר יעצך ולהחזיק לך טובה על חסדך זה האחרון מן הראשון שאתה מתנדב הוצאת הבית, אמנם כפי אמונתינו אין בידינו לבנות הבית, שאנו מאמינים ומקווים שהבית הזה יהיה לנו בנוי מאת ה' מן השמים כשיהיה ברצונו יתברך לא זולת, עכ"ל. הרי שהביא את דברי הגמרא כפשוטן שהבית השלישי יהיה בנוי מאת ה', אבל לפי דברינו אף לדעת הרמב"ם שהבנין הוא בידי אדם היה יכול לענות שרק המשיח יכול לבנות הבית ולא זולתו.

כתב הרב יעקב טייטלבוים ז"ל: כשבאתי להרבי מסקולען, ביקשני שאחזור בפניו מה ששמעתי בשם האדמו"ר רבי ישראל מרוזין זצ"ל על מה שיהי' לעתיד לבוא. אמרתי לו שא"א מו"ר זצ"ל סיפר לי, ששמע מזקני זצ"ל, ששמע מפה קדשו של הרוזינער בזה הלשון, "קודם ביאת המשיח ירד עמוד אש מן השמים כמו שירד לאלי' בהר הכרמל. יהודים תדעו, שלא ירד לנביאי האמת, אלא לנביאי השקר, און מען וועט דארפן קריכן אויף גלייכע ווענט כדי צו בלייבין ביי די אמונה" (ויצטרכו לטפס על קירות חלקים כדי להשאר באמונה).

שאלתני האדמו"ר, אם אמר הרוזינער שיהי' זה בבית המקדש, ועניתי שאיני יודע, מסתמא אם אמר אש מהשמים מסתמא יהי' במזבח כאלי' הנביא שהי' במזבח. אז ביקשני הרבי שאחזור עוד הפעם על הדברים, וחזרתי לו, וכן פעם שלישית. שאלתיו, מדוע רוצה לשמוע הדברים כ"כ הרבה פעמים? ענה לי, ששמע מעדים נאמנים שכשהאדמו"ר מסלונים (בעל "דברי שמואל") זצ"ל הי' חולה, והמחלה היתה אנושה ויעצוהו הרופאים שיסע לברלין שיש סיכוי לנתחו שם. למחרת בבקר החליט שלא ליסע, רק אמר דברי צוואה לכלל ישראל. "יהודים תדעו, שאנשים שאינם מהוגנים, לפני ביאת המשיח יסעו לארץ ישראל, ויצליחו שם בנצחונות גדולים, ויבנו ביהמ"ק וירד אש מן השמים בביהמ"ק זה כמו בימי בית ראשון, ותדעו שאין אש זה מסיטרא דקדושה, רק מסיטרא אחרא". האדמו"ר מסקולען ביקשני שאפרסם צוואה זו בשמו, והוסיף, "אם ישאלוני אמיתות עדות הצוואה הזו, אוכל לתת עליה שבועה דאורייתא". (קול יעקב לר' יעקב טייטלבוים דף קצ"ב).