תזריע תשס"ח

וביום השמיני ימול בשר ערלתו (יב,ג).

לפני כל ברית מילה אומר המוהל: "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי...אליהו מלאך הברית, הנה שלך לפניך, עמוד על ימיני וסמכני." ויש לעיין מהו הקשר בין פינחס-אליהו לבין ברית מילה? ולמה נקרא מלאך הברית? ובודאי הבטיח לו הקב"ה "הנני נותן לו את בריתי שלום" אבל לא מצינו דברית זו קאי על ברית מילה. ויותר היה ראוי שיהיה אברהם אבינו מלאך הברית, שהוא היה הראשון והמתחיל במצוה הזאת.

במדרש (בראשית רבה מח,ח) איתא אמר רבי לוי לעתיד לבא אברהם יושב על פתח גיהנם ואינו מניח אדם מהול מישראל לירד לתוכה. ובגמרא עירובין יט ע"א איתא שאברהם אבינו לא יניח שום אחד מישראל לירד לגיהנם אלא א"כ בעל הנכרית או משך ערלתו. ויש לעיין מהו הענין המיוחד בשתי המצות האלה – שיהיה מהול ושלא יבעול הנכרית – שיש בכוחם להציל אדם מישראל מגיהנם?

המשך חכמה בפירושו על בראשית טו,יח תירץ קושיא זו על פי דברי המדרש (בראשית רבה מד,כא): ויהי השמש באה ועלטה היה וגו' ד' דברים הראה לו: גיהנם, ומלכיות, מתן תורה, ובית המקדש. א"ל כל זמן שבניך עסוקים בשתים הם ניצלים משתים, פירשו משתים הם נידונים בשתים, א"ל במה אתה רוצה שירדו בניך, בגיהנם או במלכיות (פירוש לאחר חורבן בית המקדש, שיחסר להם אחת מן השתים, יצטרכו לקבל אחד מן העונשים). ר' חנינא בר פפא אמר, אברהם ברר לו את המלכיות. רבי יודן ור' אידי ור' חמא בר חנינא אמרו, אברהם ברר גיהנם, והקב"ה ברר לו את המלכיות וכו' ר' הונא בשם ר' אחא אמר, כך היה אבינו אברהם יושב ותמה כל אותו היום, אמר במה אברר, בגיהנם או במלכיות, א"ל הקב"ה אברהם קטע הדין מוניטא מן כדו (פי' השלך מטבע הזאת של גיהנם מכאן).

ובמדרש איכה א,כח איתא: "גלתה יהודה, אומות העולם אינן גולים? אלא אע"פ שגולים אין גלותם גלות, אבל ישראל שאין אוכלים מפתם ואין שותין מיינם גלותם גלות." יש אומות אחרות שגלו מעל אדמתם, אבל תוך זמן קצר התבוללו עם האומה החדשה שהתיישבו ביניהם, ונמצא שאינם עוד בגלות אלא הם חלק בלתי נפרד מן האומה החדשה, מה שאין כן היהודים שמובדלים מן האומות ששוכנים ביניהם, הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב, אין אוכלים ושותים אתם ומתוך כך אינם מתבוללים ואינם מתחתנים אתם – גלותם גלות לדורי דורות.

אברהם אבינו יש בידו כח לפטור את כל ישראל מגיהנם על ידי הברית שכרת עם הקב"ה, שברר את המלכיות, שילכו בניו בגלות במקום גיהנם. אבל עדיין נשארה פירצה אחת, מקום אחד שאין כוחו יפה: יהודי שהתבולל עד כדי כך שהוא מתחתן עם נכרית או שאינו מהול, אין אברהם יכול להצילו, לפי שיהודי כזה אינו חפץ לחיות בגלות. אינו רוצה בברירותו של אברהם אבינו, וממילא מקבל את הברירה האחרת שהיא גיהנם.

על פי דברי המשך חכמה האלה אנו יכולים להבין חשיבותו של פינחס. פינחס ראה אדם מישראל העומד להתחתן עם הנכרית, ועשה מעשה קנאות, ועל ידי קנאותו זכה אותו ישראל למות וחותם ישראל עדיין עליו, עד שאומר עליו הכתוב, "ושם איש ישראל המוכה..." נמצא שפינחס, בקנאותו נגד התבוללות ונגד התחתנות, גדר את הפירצה בכוחו של אברהם אבינו. על ידי פינחס וקנאים כמותו, אפשר לפטור את כל אחד ואחד מישראל מגיהנם, ולכן נקרא "אליהו מלאך הברית".

בתקופות שעברו היתה ההתבוללות הסכנה הגדולה ביותר לבריתו של אברהם אבינו, שהביא גלות במקום גיהנם. אבל בתקופה זו אנו עומדים בפני סכנה אחרת לאותה ברית: הציונות. הציונים, בפריקתם את עול הגלות מעל צואריהם, מראים שאינם רוצים בברירותו של אברהם אבינו. ומעתה יש לפחד אולי נראה בקיום דברי רבינו גרשום במסכת תמיד לב ע"א, שאמרו שם בגמרא "שטנא נצח", ופירש רבינו גרשום וזה לשונו: "אל תתמה על זה שהשטן הוא נוצח, שמתעה אותם ונותן להם גאולה ולבסוף יורידם לגיהנם". ור"ל שאלה הפורקים מעליהם עול הגלות ובוחרים בגאולת השטן לבסוף ירדו לגיהנם לפי שאינן מקבלים את הגלות שהיא תמורתה של גיהנם. ועכשיו הגיע הזמן לכל ירא שמים ללבוש קנאות כפינחס וללמד טועים בינה כדי שלא ילכו שולל אחרי הציונים, ועל ידי זה נזכה לגדור את פירצה ולהציל את כל ישראל מגיהנם וכמחשבתו של אברהם אבינו.