בעקבי הצאן

פרשת שמות תשס"ח

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו (א,א).

פתח בישראל וסיים ביעקב, וצ"ע. וכתב השם משמואל, בנו של האבני נזר, ששם ישראל מורה על התנשאות, כדכתיב כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל (בראשית לב,כט). ושם יעקב מורה על הכנעה, כמו הכנעת יעקב לפני עשו אחיו.

והנה ישראל שירדו לגלות הוצרכו להתחזק בכל עוז ולהזדיין בכל הכחות שבל יטמעו בגלות, ע"כ הזדיינו בכל שלשת הענינים (שמותם לשונם ומלבושם) שמורה עליהם שם ישראל שהוא התנשאות כאמרם ז"ל (סנהדרין ל"ז ע"א) חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם, ויהיו כאפס ואין אנשי מלחמתו הם כחות החיצונים ורעי גוים המתקוממים והמפתים, ויביט על כל אלה בעין בוז, לעומת מעלתו וחשיבות תעודתו. וזה "שמות בני ישראל הבאים מצרימה" הכוונה שבאים בכח מה שהם בני ישראל, ויש בהם שלשת הענינים שמורה עליהם שם ישראל.

והוסיף ואמר "את יעקב" הכוונה שהוא בצירוף ההכנעה והשפלות שמורה עליהם שם יעקב. והיינו שבצירוף ההתנשאות קבלו עליהם עול הגלות וסבלות מצרים, ואינם מתקצפים על כובד הגלות, וכמ"ש הכוזרי ומי שסובל הגלות ומתקצף כמעט שמאבד את עולמו (מאמר שלישי אות י"ב). והכניעה איננה למצרים אלא להשי"ת הגוזר את הגלות, וע"כ יכולות להיות ההכנעה והשפלות במדור אחד עם ההתנשאות ואין זה מבטל את זה כנ"ל, ושתי אלה החזיקו מעמד ישראל בגלות.

וזה לימוד לגלותנו המרה והארוכה הזו לאחוז בשתי המדות יחד להתנשא ולהכנע ולסבול עול הגלות, וכמ"ש (איכה ג,ל) יתן למכהו לחי ישבע בחרפה. והרה"ק אדמו"ר הר"ר בונם זצללה"ה מפשיסחא אמר שבאם הגוי קורא על ישראל דברי זלזול, והישראל עונה לגוי לעומתו הרי הוא מאריך את הגלות רח"ל, עכ"ד. אלא יסבול את הגלות בהתנשאות הנפש, היפוך הכת הידועה שאינם יכולים לסבול הכניעה וסבלות הגלות, ובזה נזכה לפאר תחת אפר בב"א. (שם משמואל פרשת שמות תרע"ז)