שמיני \ פרה תשס"ח

הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים, הוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר (במדבר יט,יא-יב).

שנינו במשנה (פרה ג,ה) שהפרה הראשונה נעשה על ידי משה רבינו במדבר, והשתמשו באפרה קרוב לאלף שנים, עד זמן עזרא, כשנבנה בית שני ונעשה פרה אדומה חדשה. בתקופת בית שני נעשו בין הכל ח' פרות אדומות. פרה אדומה עשירית לא יעשה עד ימות המשיח (רמב"ם פרה אדומה ג,ד). אע"פ שלאחר החורבן לא נעשה פרה אדומה, אנו יודעים שבזמן התנאים והאמוראים עדיין היה להם מאפר הפרה האחרונה, וכמו ששנינו בתוספתא (פרה ג) אפרן ירדה עמהם לבבל. וכן כתב רבי יעקב עמדין בשו"ת שאלת יעב"ץ א,קפט והביא ראיה מחגיגה כה ע"א חבריא מדכן בגלילא. וראיה זו הביא גם המשנה למלך בפ"ג מהלכות אבילות. גם ידוע שהאריז"ל הזהיר לתלמידיו שלא להשתמש בקבלה מעשית כיון שאין לנו אפר פרה בזמנינו להטהר, ורק התנאים והאמוראים היו יכולים להשתמש בה כיון שהיה להם עוד אפר פרה בצניעות למשמרת אצל יחידי סגולה.

על פי הדברים האלה דחה רבי חיים אלעזר שפירא זצ"ל האדמו"ר ממונקאטש סוגיא אחת שמביאים הציונים לראיה. איתא בגמרא גיטין ח ע"ב הקונה שדה מן העכו"ם בארץ ישראל כותבין עליו שטר אפילו בשבת על ידי אמירה לעכו"ם, דאמירה לעכו"ם שבות הוא ומשום ישוב ארץ ישראל לא גזרו רבנן. וכן הוא בב"ק פ ע"ב, והובא ברמב"ם הלכות שבת ו,יא וגם בשו"ע או"ח ש"ו סעיף יא. ומכאן מוכיחים הציונים שיש מצות עשה ליישב את הארץ ביהודים ולקנותה מיד העכו"ם, ושמצוה זו נוהגת אף בזמנינו.

ואמר האדמו"ר ממונקאטש שיש חילוק בזה בין זמן הגמרא לזמנינו, דהנה בגמרא מגילה י ע"א איתא שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית, ובזה פלפלו ר' עקיבא איגר והחתם סופר לענין קרבן פסח בזמן הזה אם ישיגו רשות להקריב בהר הבית, ורבי חיים נאטאנזאהן בספר עבודה תמה הסביר את כל הענין ובשער טומאה בצבור העלה שאנחנו כולנו טמאי מתים וגם בטומאת מת בכל הצבור צריכים רצוי ציץ, וכיון שאין לנו ציץ אי אפשר להקריב. וכל זה בזמנינו, אבל בזמן התלמוד לא היו כולם טמאי מתים, לפי שהיה להם עדיין אפר הפרה, ומטעם זה רצו החכמים שישארו יהודים בארץ ישראל, כדי שיוכלו להטהר ולהקריב קרבנות אם ישיגו רשות. שאם לא ידורו שם יהודים מי יקריב הקרבנות גם כשיתנו להם רשות על זמן מועט, כי גם אם יבואו ממדינת הים ומארץ מרחקים, וגם אם יתגברו על סכנת הדרכים, אולי בין כך ובין כך תתחלף השעה ויתבטל הרשיון.

על כן התירו לקנות קרקע בארץ ישראל בשבת לא מפני מצות עשה של ישוב הארץ, אלא לפי שרצו שיהיו מבני ישראל בארץ להקריב קרבנות אם יהיה אפשר בזמן מן הזמנים. ויש עוד רווח בהסבר זה, שע"י מתורצת סתירה ברמב"ם, שהנה הרמב"ם לא מנה ישוב א"י במנין התרי"ג מצות שלו, אולי לפי שסבר שהפסוק והורשתם את הארץ וישבתם בה (במדבר לג,נג) אינה מצוה אלא הבטחה וכמו שפרש"י שם, ואולי לפי שסבר שהיתה מצוה לשעה ולא לדורות וכמו שכתב המגילת אסתר. ובכל אופן אין מצוה זו נוהגת בזמנינו, וא"כ היאך פסק כסוגיא זו בגיטין שכותבין עליו שטר אפילו בשבת. אבל לפי הנ"ל ניחא שאין זה ענין למצות ישוב א"י, אלא לפי שרצו חז"ל שיהיו מבני ישראל בארץ. ולפ"ז אין ההלכה הזאת של קניית שדה בשבת נוהגת בזמן הזה, לפי שכולנו טמאי מתים, ובכל זאת הביאו הרמב"ם וכמנהגו להביא כל הדינים שבש"ס אפילו אלה שאינם נוהגים בזמנינו. ואפילו השו"ע הביאו, לפי שבעצם יכולה להיות נוהגת בזמנינו, אילו היה לנו אפר פרה והיינו טהורים. (שו"ת מנחת אלעזר ח"ה סימן ט"ז)