פקודי תשס"ח

וכסף פקודי העדה מאת ככר ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל בשקל הקדש (לח,כה).

המנחת חינוך (מצוה ק"ה) נסתפק אם מותר לקבל מחצית השקל ממומרים לעבודה זרה או לחלל שבתות. ומהר"ם שיק בספרו על תרי"ג מצוות כתב לאסור והוכיח כן מדברי הגמרא. אבל לכאורה אין צורך בכל זה, שהרי מפורש בדברי הכתוב שמנין חצאי השקלים שנתנו ישראל למשכן עלו למנין שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים שהוא מספר בני ישראל לבדם, שהרי הערב רב היו מרובים במספרם מבני ישראל כמה פעמים. הרי בפירוש שלא נתנו הערב רב נדבת מחצית השקל ולא באו למנין עם ישראל, ובזה נפשט ספיקו של המנחת חינוך.

והנה כתב האלשיך הקדוש בשם החכם מהר"ש בן אלקביץ ז"ל שמצות מחצית השקל היא להורות את בני ישראל יחס אחדותם, בל יעלה על לב איש מהם שהוא נפרד מחבירו כי אם כל אחד חצי ובהתחברו עם כל אחד ואחד מישראל נעשה אחד שלם, על כן כל אחד הביא מחצית. ויותר מזה כתב הישמח משה כי המנין מפריד כל אחד לבדו והשקלים מאחדים אותם. היוצא מזה כי מצות מחצית השקל הביאה להתחברות בין ישראל הכשרים ולעומת זאת נעשה ע"י מצות מחצית השקל פירוד והתבדלות מן הערב רב שאינם בכלל מצוה זו.

ועיין תנחומא פרשת כי תשא (ב): זה יתנו כל העובר על הפקודים וגו' בא וראה חבתן של ישראל שעבירותיהן מביאן לידי מעלות גדולות, ואם עבירותיהן כך זכויותיהן על אחת כמה וכמה וכו' א"ר יהודה בר שלום ישיבה אחת שישבו בעצה אחת למכור את יוסף כלכלה את העולם שבע שנים בשני רעבון וכו' ואף כאן מי גרם לשבטים שיתנו כופר נפשותיהן? מעשה העגל. ואם חטאה גדולה שעשו גרמה למצוה ולזכות, מצוה שעושים על אחת כמה וכמה.

וצריך ביאור להבין כיצד ניתן לדמות את הזכות שנתגלגלה ע"י מכירת יוסף למצות מחצית השקל שבאה מכח מעשה העגל, דלכאורה לא דמיין כלל, שהרי מעשה מכירת יוסף הביא לזכות גדולה, שנתגלה לבסוף כי אלקים חשבה לטובה להחיות עם רב ולזון ולפרנס כל יושבי תבל, אך לא כן מעשה העגל שחטא בו העם חטאה גדולה, אלא שבגודל חסדי המקום מחל להם על חטאם, וצוה להם להביא מחצית השקל לכפר על נפשם, א"כ מה היא הזכות הגדולה שנתגלגלה ע"י מעשה העגל, והלא ודאי מוטב אילו לא נכשלו בחטא זה, ולא היה צורך בהבאת מחצית השקל לכפר עליהם.

ועל פי האמור י"ל כי הנה בצאת ישראל ממצרים וגם ערב רב עליו אתם, לא נשמרו ישראל מלהתחבר עמהם, כי לא ידעו גודל ההפסד הכרוך בהתחברות כזה, ואמנם הביאה ההתחברות עמהם שהכשילו את ישראל בעגל, ולפיכך נתנה להם מצות מחצית השקל אחר שחטאו בעגל, מצוה שעל ידה נעשה פירוד והתבדלות ביניהם לבין הערב רב, שלא היו בכלל מצוה זו כמבואר, וגם נעשה ע"י מצות מחצית השקל חבור ואחדות בין בני ישראל הכשרים כמ"ש האלשיך הקדוש, נמצא מזה כי מעשה העגל גרם לכך שנצטוו לתת מצחית השקל, ועל ידה נעשה פירוד בין ישראל לערב רב והתחברות בקרב ישראל הכשרים, וזאת כוונת התנחומא חטאה גדולה שעשו גרמה לטובה ולזכות.

ועוד איתא בתנחומא (ה) כי תשא וגו' ר' יונה פתח כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהלים עה,ח) וכו' ר' יונא פתר קרא בישראל, בלשון זה הוגבהו ובלשון זה הושפלו, בלשון זה הושפלו כי זה משה האיש (שמות לב) ובלשון זה הוגבהו זה יתנו ע"כ. וראוי להבין כוונת המדרש בלשון זה הושפלו ובלשון זה הוגבהו, דוודאי יש בו כוונה חוץ מפשוטו ולא על שיוי הלשון בלבד כוונתו. ועל פי הנ"ל י"ל שהן אמנם מעשה העגל השפילם למאד, אך מעשה זה עצמו היה הסיבה להגבותם, כי על ידי מעשה העגל התפרדו מן הערב רב ונעשתה התחברות בין ישראל הכשרים. (דברי יואל, עמוד שצד)