נשא תשס"ח

כי הנך הרה וילדת בן ומורה לא יעלה על ראשו כי נזיר א-להים יהיה הנער מן הבטן והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים (שופטים יג,ה).

הפירוש הפשוט במילת "יחל" הוא כמו "יתחיל": שמשון יתחיל להושיע את ישראל מיד פלשתים. אבל בסוטה דף י ע"א פירשוהו מלשון לא יחל דברו, שהוחל שבועתו של אבימלך. לפי שהכתוב בא עתה לספר עלילות שמשון איך נלחם עם הפלשתים, והלא אברהם אבינו ואבימלך מלך פלשתים כרתו ברית שלום ונשבעו זה לזה (בראשית כא,כג). אלא הואיל והתחילו הפלשתים להלחם עם ישראל ולהשתעבד בהם בתחילה, הרי עברו על שבועתם, ומאז הותר לישראל לעבור על שבועת אברהם, ולכך היה שמשון מותר להלחם אתם.

ויש ציונים האומרים שיש קשר דומה לזה בין שבועות ישראל ושבועת אומות העולם בכתובות קיא ע"א. ישראל נאסרו לעלות בחומה ולמרוד באומות ולדחוק את הקץ, ואומות העולם נאסרו להשתעבד בישראל יותר מידאי, ולפי טענת הציונים כיון שעברו האומות על שבועתן, ממילא בטלו השבועות מעל ישראל.

בפירוש "בעקבי הצאן" על פרשת נשא שנת תשס"ו כבר התיחסנו לטענה זו והסברנו שם את טעותם על פי סברא. ועיקר הדברים כבר מפורשים בספר ויואל משה מאמר א' סימן ע"ה. כאן לא נחזור על הדברים, רק נשים לבנו על דברי חז"ל הראשונים והאחרונים כדי להראות שאין אף אחד מהם קודם תקופת הציונים שהביע דעה כזו, ושכל המקורות שהעלו הציונים במצודתם אינם נוגעים אל הענין.

ויש לחלק את הדברים שמצאו לשלשה חלקים: א) האומרים שאם האומות עוברים על שבועתם הקב"ה יביא הגאולה קודם זמנה. ב) האומרים ששבועת ישראל שלא ימרדו באומות תלויה בשבועת האומות. ג) האומרים ששבועת ישראל שלא ידחקו את הקץ על ידי תפלה תלויה בשבועת האומות.

במדרש שיר השירים רבה (ב,ז) נאמר: רבי יוסי בר חנינא אומר: שתי שבועות יש כאן, אחת לישראל ואחת לאומות העולם. נשבע לישראל שלא ימרדו עול המלכויות, ונשבע למלכויות שלא יקשו עול על ישראל, שאם מקשים עול על ישראל הם גורמים לקץ לבוא שלא בעונתו.

אין כתוב במדרש שהשבועות הן איזה מין ברית בין ישראל והאומות, וגם אין הכתוב שאם האומות מקשים עול על ישראל אז הותרה השבועה. רק כתוב שאם מקשים עול, הקב"ה יביא את הקץ קודם זמנו.

וכן בשיטה מקובצת כתובות קיא ע"א הביא בשם תלמידי הרשב"א שדרשו את הפסוק (שיר השירים ה,ח) "השבעתי אתכם בנות ירושלים, אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני" – ההוא כנסת ישראל דקאמרי לאומות העולם, אחרי שהשביע הקב"ה את אומות העולם שלא ישתעבדו בהם יותר מדאי, והכי קאמר לא תשעבדו בהם יותר מדאי כדי שתגרמו לי לעורר לי אהבתם שלא בזמנה. שהקב"ה אינו יכול לראות צרה גדולה לישראל שלא יושיעם, כדאמרינן בעלמא (סנהדרין צז ע"ב) כשיגע זמנם ליגאל הקב"ה מעמיד עליהם מלך שגזרותיו כהמן ומחזירן למוטב ומיד הם נגאלין.

ואף כאן ברור מדברי השיטה מקובצת שהקב"ה יביא את הגאולה שלא בזמנה ולא שישראל יהיו מותרין לגאול את עצמם. ואגב, מוכח מדבריו שא"א לגאולה בלא תשובה, ואם תבוא הגאולה קודם זמנה יצטרך הקב"ה להעמיד מלך קשה כדי להחזירן בתשובה.

וכן הפני יהושע כתב על דרך זה, שהקשה הפני יהושע מה ענין שבועת האומות להפסוק אם תעירו ואם תעוררו את האהבה, דקאי על התעוררות האהבה לגאולת ישראל. ותירץ שאם ישתעבדו בהם יותר מדאי יגרמו שהקב"ה ימהר להביא הגאולה קודם זמנו כדאשכחן בגלות מצרים.

(ועיין שם שפירש הפנ"י דהשבועה שלא יגלו הסוד לאומות העולם היא ג"כ ענין של התעוררות הגאולה שלא בזמנה, לפי שפירש רש"י בלשון שני דהסוד היינו טעמי התורה, ואם יגלו לאומות טעמי המצות וסתרי תורה יעירו את האהבה שידעו כל הגוים שאהבה גמורה וחיבה יתירה יש בין ישראל למקום שנתן להם התורה לצרף אותם כדכתיב אמרת ה' צרופה ובהתוודע להם טעמי סתרי תורה יתברר להם שלימות הענין ולא ישתעבדו עוד בישראל ולכך השביעם הקב"ה שלא יעירו עד שתחפץ שיגיע זמן הגאולה, עד כאן דבריו. והנה חז"ל ברוח קדשם ראו את הנעשה בזמנינו שיש פ"ה מיליאן נוצרים המאמינים בציונות ודוחקים את העם ישראל לעבור על השבועות ותומכים את הציונים בכל מיני תמיכה, וכל זה לפי שבאה תורתינו הקדושה לידם וראו את האהבה והחיבה שיש בין ישראל למקום.)

ועתה נטפל בחלק ב). יש מי שכתב ששבועת ישראל שלא ימרדו באומות תלויה בשבועת האומות, והוא ר' שמשון חיים נחמני ז"ל בפירושו זרע שמשון (נדפס תקל"ח) על מגילת אסתר ט,א "ביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם" וז"ל: הוצרך לומר ונהפוך הוא אשר ישלטו משום דאי לאו הכי לא היה להם לישראל לשלוח יד באומות העולם, אבל עתה שהאומות בקשו להרגם, לכן הותר להם אף לישראל. דאמרינן בפי"ג דכתובות ג' שבועות הללו למה אחת שהשביע הקב"ה את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע את אומות העולם שלא ישתעבדו בישראל יותר מידי. ואיתא בשו"ע (יו"ד רלו ס"ו) שנים שנשבעו לעשות דבר אחד ועבר אחד על השבועה השני פטור ואינו צריך התרה... ואף כאן מיקרי שישראל והאומות נשבעו זה לזה. והשתא שעברו האומות על שבועתם ובקשו להשמיד את ישראל, שאין לך שעבוד יותר מדאי גדול מזה, גם השני פטור ואין צריך התרה. כלומר שישראל מותרים להרגם ואינם בכלל השבועה שלא ימרדו באומות העולם.

וכמו שכתבנו בעקבי הצאן תשס"ו, השבועות שלא יעלו בחומה ולא ידחקו את הקץ לא ניתנו לטובת האומות, ואי אפשר שהם חלק מאיזה ברית בין ישראל להאומות, אלא הקב"ה השביענו לטובתינו, שלא נשתדל לגאול את עצמינו טרם הזמן. אבל לענין השבועה שלא ימרדו באומות יש סברא לומר שהיא חלק מברית עם האומות, ובודאי אין זאת אומרת שאם עבר אומה אחת על השבועה, ישראל מותרין למרוד נגד כל העולם כולו מכאן ולהבא, אבל יכול להיות היתר לזמן למרוד נגד אותה אומה ובאותו זמן וכמ"ש הזרע שמשון. ומ"מ בודאי אין זה נוגע לענין ציונות שהיא עבירה על השבועות שלא יעלו בחומה ולא ידחקו את הקץ, ואף הזרע שמשון לא הזכיר שבועות אלה שאינן תלויות בשום דבר.

ואגב אורחן מוכח שהיה אצל הזרע שמשון דבר פשוט שישראל בימי המן היו אסורים לעבור על השבועות (לולא ההיתר דהם עברו תחילה) ואע"פ שהמלך נתן להם רשות להלחם, וגם היה פקוח נפש. הרי שמלבד שאין הזרע שמשון ראיה להציונים, הוא סותר שתים מטענותיהם השגורות ביותר.

ובחלק ג) יש אלה שכתבו שבמקום שהאומות עברו על שבועתן מותר לישראל להרבות בתחנונים על הגאולה, מה שאינם רשאים לעשות במקום אחר מחמת השבועה שלא ידחקו את הקץ. ובעלי השיטה הזאת הם רבי שלמה קלוגער ז"ל בפירוש מעשה ידי יוצר על הגדה של פסח, ורבי הלל ליכטנשטיין ז"ל מקאלאמייע באבקת רוכל כלל ט פרט א. אבל אין זאת אומרת שמותר לעשות שום פעולה לקרב הגאולה, וחילוק פשוט יש בין ריבוי תחנונים לבין עשיית פעולות. שאם עוברים על השבועה ע"י תפילה א"א לומר שעבירת השבועה נחשבת כמו כפירה, דאדרבה כל מה שמוסיפין להתפלל ולשפוך לב כמים נוכח פני ה' מרבים יותר באמונה שהכל בידו של הקב"ה ואין עושין שום פעולה אלא מבקשין אך ממנו יתברך, ורק הוא יכול להביא קץ הגלות. לפיכך, כל זמן שהאומות עומדים בשבועתם שלא להכביד עול על ישראל אלא כפי הגזירה הבאה מאתו יתברך שמו ולא יותר, לא רצה הקב"ה שירבו בתחנונים, שזה יהיה נגד גזירתו יתברך אשר הא-להים חשבה לטובה, אבל כשהאומות עוברים על שבועתם בבחירתם הרעה שאין הקב"ה נוטל הבחירה משום אדם, אין לנו אלא לצעוק לפני השי"ת ולהרבות ברחמים ותחנונים, והיא שעמדה לאבותינו ולנו. (ויואל משה מאמר א, סימן עט) וענין זה מבואר יותר באריכות בפירוש עקבי הצאן פסח תשס"ח ע"ש.

מי שאין לו אי-מייל יכול לקבל גליון זה כל שבוע בחנם דרך הפאסט. יכתוב נא להאדרעס שבשולי הדף.