מטות תשס"ח

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה', איש כי ידור נדר לה' וגו'. (ל,ב-ג)

פרש"י בשם הגמרא בבא בתרא קכ ע"ב שלכל ישראל אמר פרשה זו ולא לראשי המטות בלבד, שנאמר כאן זה הדבר ונאמר בשחוטי חוץ (ויקרא יז,ב) זה הדבר, מה להלן נאמרה לאהרן ולבניו ולכל בני ישראל שנאמר דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל, אף זו נאמרה לכולן.

אך א"כ למה נזכרו ראשי המטות, והש"ס דרש מכאן דינים, אבל צריכים אנו להבין הפשט הפשוט. ועוד צ"ב למה אנו למדים זה דווקא משחוטי חוץ, דלכאורה אין שייכות בין נדרים לשחוטי חוץ. ועוד צ"ב מה היא חשיבות התיבות "זה הדבר" שהגזירה שוה נובעת מהם.

ואמר האדמו"ר מסאטמאר זי"ע שהנה לפעמים היצר מסית את האדם לעבור על רצון בוראו על ידי שמראה ומדמה לו כי אדרבה מצוה גדולה היא, וכגון לענין נדר, אשר לפי מראית העין נראה כי מצוה גדולה היא לעשות לעצמו גדר וסייג באיזה ענין בעבודת ה', אבל אליבא דאמת היא עבירה, וכן קרבן חוץ לבית המקדש אף שלכאורה מצוה גדולה היא להעלות קרבן לה', אבל אליבא דאמת אדרבה חייבים עליה כרת. וחז"ל כוונו לדמיון זה כשאמרו, "כל הנודר כאילו בנה במה, והמשלם נדרו כאילו הקריב עליה קרבן (נדרים כב ע"א). ולכן נקשרו אלו הפרשיות ע"י התיבות "זה הדבר" כלומר זה הדבר אשר צוה ה', זה ולא אחר. אל תוסיף על דיני התורה הקדושה באיסורים חדשים או בהבאת קרבנות מחוץ לבית המקדש.

ולכן נזכרו כאן ראשי המטות, שלפעמים היצר מבלבל אותנו ואינו ברור לנו מה היא מצוה ומה היא עבירה, ואז חובתינו לפנות אל ראשי המטות, הם גדולי הדור, ולשאול מהם, וכמו שיאמרו כן נעשה. (תורות ועובדות מבית רבותינו, עמוד שלט)