קרח תשס"ח

ויחר למשה מאד ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם (טז,טו).

פרש"י לפי פשוטו הקטרת שהם מקריבים לפניך מחר אל תפן אליהם, והמדרש אומר יודע אני שיש להם חלק בתמידי צבור, אף חלקם לא יקובל לפניך לרצון, תניחנו האש ולא תאכלנו.

וקשה בשלמא הקטרת שהקריבו כדי להכחיש את נבואתו של משה לא יקובל כדי שלא יטעו אחריהם, אבל למה דאג משה כל כך שלא יקובל חלקם בקרבן התמיד? וכתב האור החיים הק' שאין לך אדם שאין בידו מצות ומעשים טובים, ואין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה ובריה ואפילו של רשעים דכתיב (דברים לב,ד) א-ל אמונה ואין עול, וצא ולמד משכר פסיעותיו של נבוכדנצר הרשע (סנהדרין צו.), אשר על כן חש משה שתעמוד להם איזה מצוה שבידם שהזכות תולה, לזה בקש מה' ואמר אל תפן אל מנחתם פירוש אפילו זכות שכבר הגיעה להם לא יפן לה ולא יביט אליה.

והתנא דבי אליהו פרק כ"ד מונה והולך כמה רשעים שהצליחו הרבה מפני זכות קטן שהיה בידם: עשו בשכר שלש דמעות שהוריד נתנו לו הר שעיר מקום גשמי ברכה, אליפז כיבד את אביו ויצא ממנו עמלק, ירבעם בן נבט הוכיח את שלמה המלך וזכה למלוך על עשרת השבטים, אגג בכה בבית האסורים על שזרעו נכרת ולכך זכה ויצא ממנו המן, נבוכדנצר הלך ארבע פסיעות כדי לשנות את מכתב מרודך מלך בבל ולהקדים את שם השם, ולכך זכה למלוך. משל לאחד שמצא כסות בדרך סמוכה לעיר, תפסה בידו והכניסה לתוך העיר והיה מכריז ואומר של מי אבידה זו, נתקבצו כל בני העיר ויצאו לקראתו ואומרים זה לזה ראיתם פלוני זה כמה הוא צדיק כמה הוא חסיד כמה כשר הוא, מיד עמדו בני העיר ועשאוהו ראש וקצין של העיר עליהן, לאחר שתים ושלש שנים עמד והחריב כל המדינות וכל הארץ.

ואע"פ שאין המשל מדוקדק, שהרי אנשי העיר טעו באיש הזה לחשוב שהוא צדיק ולכן נתנוהו לראש, משא"כ בהנמשל הקב"ה יודע העתידות ואעפ"כ נתן גדולה לאלו, מ"מ כוונת התנא דבי אליהו היא רק ללמד לנו עיקר זה, שלא לבד שהרשעים יכולים להצליח בזכות מצוה קלה שבידם, אלא לפעמים אותה הצלחה ואותה גדולה שזוכים לה היא להם לכלי להגדיל רשעתם ולהביא חורבן על העולם, ואעפ"כ הקב"ה משלם להם שכרם ואינו מקפח.

ולכך נתיירא משה רבינו אולי ישלם הקב"ה לקרח דתן ואבירם את שכרם על המצות שבידם, אף אם ע"י זה יצליחו יותר במרידתם נגדו ויטעו את בני ישראל מן הדרך. לכך התפלל שלא יקובלו המצות שלהם.

בברכות י ע"א איתא שהיו כמה בריונים (פירש"י פריצים) בשכונתו של רבי מאיר והיו מצערים אותו הרבה, והיה ר' מאיר מתפלל שימותו, ואמרה לו ברוריה אשתו שיתפלל שיעשו תשובה, והביאה ראיה מן המקרא "יתמו חטאים מן הארץ" - חוטאים אין כתוב כאן אלא חטאים, שישובו החוטאים ויחיו וממילא לא יהיו עוד חטאים בארץ. וקשה דבברכת המינים אנו מתפללים על המינים שימותו: "וכל המינים כרגע יאבדו". ולכאורה היה לנו להתפלל שיחיו ויעשו תשובה.

והנה בעבודה זרה יז ע"א הובא הפסוק המדבר במינות "כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים" (משלי ב,יט). והקשה הש"ס אם לא ישובון פשיטא שלא ישיגו אורחות חיים, וא"כ סיפא דקרא למה לי, ומתרץ הש"ס דאפילו אם ישוב המין לא יחיה אלא ימות מיד. ופירש המהרש"א שהקב"ה ברחמיו הרבים על המין יודע שקרוב לאדם לימשך אחר המינות וחושש שיחזור לסורו ח"ו, לכך מביא עליו מיתה מיד לאחר ששב בלב שלם כדי שיזכה לעולם הבא.

ולפ"ז מתורץ קושייתנו למה מתפללים על המינים שימותו ולא שישובו. דבאמת אנו מתפללים שישובו, אך אנו יודעים שמיד לאחד שישובו ימותו פן יחזרו לסורם, לכך אומרים וכל המינים כרגע יאבדו.

ומלבד התועלת למין עצמו שיזכה לעולם הבא, יש לנו תועלת במיתתו, שאם יחיה ויחזור לסורו, בין כך ובין כך יתוסף לו זכות ומצוה ע"י תשובתו, ועי"ז יתוסף לו חיזוק וכח להרע יותר ולהסית ולהדיח, כי אין הקב"ה מקפח שכר אפילו מהרשעים וכמו שנתבאר לעיל. (על הגאולה ועל התמורה, סימן ס"ח)

מי שאין לו אי-מייל יכול לקבל גליון זה כל שבוע בחנם דרך הפאסט. יכתוב נא להאדרעס שבשולי הדף.