בעקבי הצאן

כי תשא תשס"ח

וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו. ויאמר ה' אל משה אמור אל בני ישראל אתם עם קשה עורף רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך. (לג, ד-ה)

הקשה האלשיך דמעיקרא קרא להם עם ואח"כ קרא להם בני ישראל. ועוד דמעיקרא כתוב ולא שתו איש עדיו עליו, משמע שכבר הורידו את עדים, ואח"כ צוה להם להורידם, משמע שעדיין לא הורידו.

ותירץ שיש בישראל שני סוגים: שלמי הכשרון הנקראים ישראל, והבלתי שלמים הנקראים עם. ושניהם חטאו בעגל במה שלא מיחו בעושי רשעה, אך אלה השלימים לא היה די בחטא זה להוריד מהם העטרות שניתנו להם ע"י מלאכי השרת בשעה שהקדימו נעשה לנשמע, אבל העם הבלתי שלימים כשנוסף להם עוון זה שלא מיחו הוצרכו להוריד את עדים מיד אחר מעשה העגל.

ולכן כששמעו העם את הדבר הרע הזה שלא יעלה ה' בקרבם התאבלו, כי נוסף להם שבר על שברם, ולא החזירו את העטרות שפרקו בעת חטא העגל. אבל אלה הנקראים בני ישראל עדיין היה להם העטרות והיו בוטחים בהם להנצל משעבוד מלכויות וממות. אבל אמר ה' אל משה, אמור להם גם אתם צריכים להוריד את העטרות.

והענין כי מאז ברא אלקים אדם על הארץ היה רצונו לעשות מרכבה מבני אדם כמאמרם ז"ל (בראשית רבה יט,ו) משעה שברא הקב"ה את עולמו נתאוה שתהיה לו דירה בתחתונים וכו'. וכן עשה על ידי אדם וחוה, טרם יעשו את הרע ושלטה בם זוהמת נחש. ועל כן לבוא אל התכלית, ראה הוא יתברך כי טוב המות לאדם למרק ולטהר בכור הארץ כל זוהמתם להחיותם זכים וברים מוכנים להיות מרכבה אל השכינה כמלאכי השרת. ועוד הוסיף הוא יתברך על ידי אבינו אברהם לשעבדנו למלכיות למען מרק וטהר גם על ידם את עמו להציל אותם מגיהנם העתיד, כמאמרם ז"ל (עירובין י"ט ע"א) לעתיד לבא אברהם יושב בפתח גיהנם ואינו מניח אדם ליכנס בו, כי מאז בירר לנו את הגליות.

והנה כאשר ניתנה תורה ופסקה זוהמתן וזכו אל העדי הנזכר אשר הוכנו להשיג האושר העתיד להיות מרכבה אל השכינה מאז כי פסקה זוהמתן, ניתן להם שני מגינים, אחד להגן מן המות ואחד להגן מן הגלות. והנה ע"י עון העגל נהפך לאבל מחולם, כי שבה זוהמתן למקום ואבדה תקות כל הטובה העתידה שהיא להיותם מרכבה אל השכינה אם לא ע"י מירוק הגליות והמות המצרפת את גויותם במותם מחלאת זוהמתם, ע"כ אמר אלהים אוי להם לישראל אם לא יורידו עדים מעליהם, כי הלא יהיו בני חורין ממות ונמצא חלאת זוהמתן בלתי מתמרקת לעולם ולא יוכנו עוד בכל ימיהם, גם אם לעולם יחיו, להשיג האושר העתיד בגוף ובנפש, וטוב מהם הנפל, ע"כ כל טובם תלוי בהוריד עדים מעליהם שע"י כן יתמרקו ויתלבנו ויוכנו אל כל הטוב שעתיד הוא יתברך להביא עליהם.

וזה מאמרו יתברך ועתה הורד עדיך מעליך וקבל מות וגליות ואל יקשה בעיניך, כי לטובתך אני אומר, כי ע"י כך ואדעה מה אעשה לך, כלומר כל כך תהיה הטובה אשר אעשה לך שלא ידענה זולתי, והוא מאמר הכתוב עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו (ישעיה סד,ג) וזהו ואדעה כו', לומר ואדעה אני לבדי מה שאעשה לך, כל כך וכך יהיו רבוייו ורוממות איכותו לעתיד. (תורת משה פ' תשא).