קדושים תשס"ח

הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא (יט,יז)

כל שבידו להוכיח את חבירו ואינו מוכיחו, נושא עליו חטא, וזה מפורש יותר בדברי יחזקאל הנביא, שצוה לו הקב"ה: "באמרי לרשע מות תמות ולא הזהרתו ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הרשעה להחיותו, הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש. ואתה כי הזהרת רשע ולא שב מרשעו ומדרכו הרשעה, הוא בעונו ימות ואתה את נפשך הצלת. ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו הוא ימות כי לא הזהרתו, בחטאתו ימות ולא תזכרן צדקותיו אשר עשה, ודמו מידך אבקש. ואתה כי הזהרתו צדיק לבלתי חטוא צדיק והוא לא חטא חיו יחיה כי נזהר ואתה את נפשך הצלת (יחזקאל ג, יח-כא).

והקשה המנחת אלעזר זצ"ל בפעם השניה למה כתוב "ואתה את נפשך הצלת" הא גם את נפש הצדיק הציל הנביא, כי הזהירו ונמנע מלחטוא. ותירץ שלפעמים הצדיק עצמו מקבל את תוכחת הנביא אבל יועציו ותלמידיו אינם מבינים דרכיו, וידברו אל לבו שלא ישמע לדברי הנביא, והוא ישמע בקולם, ואין זה לגמרי אשמת הצדיק ולכן נחשב שהוא לא חטא וחיו יחיה, אבל אינו חף מפשע לגמרי, לכן כתוב אצלו "ואתה את נפשך הצלת" כמו אצל הרשע שלא שב מרשעו (תקון עולם פרק י"ט).

ולענין מצות תוכחה והיפוכה אמר שלמה המלך ע"ה, "עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם" (משלי כח,ד). וכתב רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע בספר אור האמת דף נ"ט בשם רבו המגיד הקדוש ממעזריטש זי"ע שיש להקשות כאן שתי קושיות: א) הלא עוזבי תורה הם רשעים ושומרי תורה הם צדיקים והיה לו לכתבו רשעים יהללו רשע וצדיקים יתגרו בם, ב) ועוד שפתח בלשון יחיד "רשע" וסיים בלשון רבים "בם". ותירץ המגיד שיש שני מיני צדיקים, יש צדיק שהוא עוסק בתורה וגמילות חסדים ומקיים כל התורה, אך הוא צדיק לעצמו ולא לאחרים, ואע"פ שהוא מצוה ממצות התורה שנאמר הוכח תוכיח, עם כל זה מגודל רכות טבעם ומזגם הטבע הטוב אינם יכולים לומר לרשע לא עשית כהוגן. ויש צדיקים העומדים בפרץ ומתגרים תמיד בעושי עולה ומוכיחים ומחרפים אותם בתמידות על מעשיהם המכוערים כמ"ש בתקוממיך אתקוטט (תהלים קלט,כא). והנה לכת הצדיקים השניה הכל שונאים אותם ביותר בהיות שרואים שכת הראשונה הם צדיקים ג"כ ואעפ"כ שותקים וא"כ חושבים שמסתמא אינם רשעים כ"כ, ולכך שונאים את הכת השניה, ולפי שרואים הכת השניה שהכת הראשונה גרמה שישנאו אותם ולא ישמעו להם, מריבים ומתגרים עמהם לאמר מדוע אתם שותקים, למה לא תקנאו קנאת ה' צבאות. אבל הכת הראשונה מחמת רכות טבעם אינם רואים חוב הרשעים ומהפכים בזכותם ומשיבים אולי לא היה כך כאשר מרננים עליהם, או מזכירים מדות טובות שיש להרשעים, או אומרים אי אפשר להעמיד הדת על תלה, או הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים, ומחמת כל אלו הטענים נמנעים מלהוכיח.

וזהו פירוש הפסוק: עוזבי תורה, היינו הצדיקים ממין הראשון, יהללו רשע – מהפכים בזכות הרשעים ומזכירים מידות הטובות שיש להם. אבל שומרי תורה, הצדיקים המקיימים מצות תוכחה, יתגרו בם - באותם צדיקים הראשונים.

הדיבורים האלו יצאו מפה קדוש המגיד ממעזריטש זי"ע אבי החסידים אשר על ידו התפשט דרך הבעש"ט בעולם, והקדוש מבארדיטשוב שהיה דרכו ללמד זכות על ישראל רשם זה לעצמו מתורת רבו, אשר אף צדיקים גמורים אם אינם לוחמים עם עוברי עבירה מחמת רכות טבעם, ויש להם טענות אולי אינם רשעים כמו שאומרים, אעפ"כ קראם הכתוב עוזבי תורה, ושומרי התורה מתגרים עם אותן הצדיקים עבור שאינם מקנאים קנאת ה' צבאות. ובודאי שהקדוש מבארדיטשוב ושאר צדיקים היו מלמדים זכות ורחמים על ישראל בינם לבין קונם בתפלתם הזכה כמו שעשה משה רבינו, וביטלו כמה גזירות מישראל בכחם הנשגב, אבל בפני העם ובכל מקום שהיה חשש על איזה נדנוד עבירה אדרבה היו קנאים גדולים גודרי גדר ועומדים בפרץ והיו צווחין ככרוכיא נגד כל עבירה קלה. (ויואל משה א, קעח)

מי שאין לו אי-מייל יכול לקבל גליון זה כל שבוע בחנם דרך הפאסט. יכתוב נא להאדרעס שבשולי הדף.