דברים תשס"ח

רב לכם סב את ההר הזה פנו לכם צפונה, ואת העם צו לאמר אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו...אל תתגרו בם... (ב,ג-ה)

המדרש תנחומא מביא על פסוקים אלה את שלש השבועות שהשביע הקב"ה את ישראל בשיר השירים. לדעת התנחומא, שלש השבועות הן: שלא יגלו את הקץ, שלא ידחקו את הקץ, ושלא ימרדו על המלכיות. התנחומא מביא גם כן נוסח של העונש על עבירת השבועות, שהוא שונה קצת מנוסח הגמרא: "אמר להם הקב"ה לישראל אם אתם מקיימין את השבועות מוטב ואם לאו אני מתיר בשרכם כצבאות וכאילות שאין להם דורש ומבקש, כך לא אדרוש את דמכם."

בתנחומא שהוציא לאור ר' שלמה בובר בשנת תרמ"ה מכתב יד, יש איזה שורות נוספות בענין השבועות. לפי גירסה זו יש ד' שבועות במקום ג', לפי שמונה את הפסוק בשיר השירים ה,ח כאחת מן השבועות. הד' שבועות הן: שלא ידחקו את הקץ, וכשיעלו מן הגלות שלא יעלו המונים המונים, ושלא ימרדו על המלכות, ושלא יגלו מסטורין שלהם.

בגמרא (כתובות קיא ע"א) הגירסה היא שלא יעלו בחומה, והבינו רוב המפרשים דהיינו שלא יעלו בהמון עם אפילו ברשות המלכות השולטת על ארץ ישראל. אמנם יש דעת יחיד של האבני נזר שהשבועה אוסרת רק כיבוש בדרך מלחמה או עלייה בלי רשות המלכות השולטת. משורות אלה בתנחומא של בובר - ספר שחובר קודם לחתימת התלמוד בבלי - יש להוכיח כדעת הרוב שכל עלייה בהמונים אסורה. ובודאי המדינה הציונית, שנתיסדה ע"י כיבוש מלחמה ועל חרבה תחיה עד היום הזה, עוברת על השבועות לכל הדעות.