בעקבי הצאן

חיי שרה תשס"ח

גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחזת קבר עמכם ואקברה מתי מלפני (בראשית כג,ד).

פרש"י בשם המדרש אם תרצו הריני גר ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין שאמר לי הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת.

והקשו המפרשים דלעיל בפרשת לך לך כשהיה ריב בין רועי אברם לרועי לוט, פרש"י בשם המדרש שהיו רועיו של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל והם אומרים נתנה הארץ לאברם ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל והכתוב אומר והכנעני והפריזי אז יושב בארץ ולא זכה בה אברם עדיין. וא"כ היאך רצה ליטול את מערת המכפלה מן הדין.

ותירץ הלבוש האורה שהבטחת הארץ היתה לזרע אברהם כלומר בזמן שיש לו זרע, ובפרשת לך לך עדיין לא היה לו זרע, אבל עכשיו בפרשת חיי שרה היה לו יצחק, והגיע זמן לירש את הארץ.

אבל הקשה הרא"ם דמלשון מדרש (ב"ר מא,ה) לא משמע כן, וז"ל אמר להם הקדוש ברוך הוא כך אמרתי לו לזרעך נתתי, אימתי לכשיעקרו שבעה עממים מתוכה, והכנעני והפרזי אז יושב בארץ עד עכשיו מתבקש להם זכות בארץ. הרי שאפילו כשיש לאברהם זרע אין לו זכות בארץ עד שיתעקרו שבעה עממין מתוכה.

ועוד הקשה היפה תואר מן הפסוק ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי עד הנה (בראשית טו,טז). הרי כאן נבואה מפורשת שלא יזכה זרע אברהם בארץ כנען עד לאחר ד' דורות של גלות במצרים, ולא די במה שהוליד אברהם בן אחד.

והנה בספר יהושע (יד,טו) כתוב ושם חברון לפנים קרית ארבע האדם הגדול בענקים הוא והארץ שקטה ממלחמה. ופרש"י האדם הגדול בענקים הוא - אברהם אבינו, הוא שגרם להם שהארץ שקטה ממלחמה ארבעים שנה שנתעכבו במדבר, בשכר שכבדו את הזקן בקרית ארבע, שאמרו לו נשיא אלקים אתה בתוכנו.

ונוכל להוסיף על זה, דלא רק הארבעים שנה היו בשכר שכבדו את אברהם, אלא אף כל הד' מאות שנה מלידת יצחק עד יציאת מצרים באו להם בשכר זה. שהרי באמת הכנענים היו מקולקלים יותר מכל האומות שהרי התורה מראה להם כדוגמא של חיי תועבות שנאמר וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו (ויקרא יח,ג), וכבר נתמלא סאתם, וזולת הזכות הזה מה שכבדו את אברהם אבינו בכבוד גדול לא היה להם עוד זכות אחר ולא היו יכולים לישאר על אדמתם כלל.

ולפ"ז יש לתרץ שזהו שנאמר גר ותושב אנכי עמכם, ופירש"י אם תרצו, דהיינו שאם ברצונכם לציית אותי ולכבדני הרי אני גר דבזכות זה תזכו לישב על אדמתכם עוד, ואם לאו כלומר שלא תתנו לי אחוזת קבר ולא תכבדו אותי שוב אין לכם גם הזכות הזה וכבר נתמלא סאתכם, ואז אהיה תושב שאין לכם זכות לישב על אדמתכם עוד. (דברי יואל, עמוד תצ)