בעקבי הצאן

חנוכה תשס"ח

לא יצא האיש בסנדל המסומר (שבת דף ס ע"א).

בגמ' מפרש סנדל המסומר מאי טעמא אמר שמואל שלפי הגזירה (פרש"י בני אדם הנשמטים מן הגזירה) והיו נחבאין במערה ואמרו הנכנס יכנס והיוצא אל יצא (פרש"י שהנכנס יראה תחילה שאין אדם רואה והיוצא אל יצא שמא יש אויבים מבחוץ והוא לא ידע ויראוהו ויבינו שאנו כאן). נהפך סנדלו של אחד מהן כסבורין הם אחד מהן יצא וראהו אויבים ועכשיו באין עליהן, דחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהן אויבים וכו', ומקשה הש"ס אם כן בחול גם כן יהיה אסור, ומתרץ מעשה כי הוה בשבת הוה.

ולכאורה צריך ביאור דברי הגמ' שגזרו שלא יצא האיש בסנדל המסומר דוקא בשבת כיון דהמעשה היה בשבת, דמ"מ מה שייך ענין זה לשבת. ואמר הגאון ר' אהרן קאצינעלנבויגן זצ"ל שחז"ל רמזו לנו בזה שכל מטרתם בהחבאם היה בכדי לשמור את השבת בזמן גזירות היוונים, ולכאורה בפשטות דבר גדול עשו בזה שהתחבאו כדי לשמור שבת. אלא שרצון השי"ת הוא שנכריז בפרהסיא כי שבת היום לה', ושיתפרסם בכל העולם כי עם ישראל מכריז על מלכות שמים ושומר את התורה הק' במסירות נפש, ולכן הגיע עליהם עונש נורא זה, ולכן גזרו חז"ל שלא יצא האיש בסנדל המסומר בשבת, כדי שנדע ונזכור כי אם נתחבא במערה בכדי לשמור את התורה ובכך נרצה להנצל לא יעזור כלום, וכהאנוסים בשפאניא אשר לאחר איזה שנים לא נשאר מהם מאומה, ודייקא כשנצא במסירות נפש ובפרסום, אף שלכאורה נראה שאז הסכנה גדולה יותר, דייקא אז יעשה לנו ה' נסים ונפלאות, ורק על ידי זה יש לנו זכות קיום, ולא תשכח מפי זרעו.

היום יש הרבה יהודים המתנגדים לציונות, אך אינם רוצים לצאת בפומבי, לפעמים כדי שלא לפגוע בקרובים וחברים, ולפעמים כדי לשמור על מקום עבודתם ועל כבודם. אבל המעשה של הסנדל המסומר מלמד אותנו שאין זה ההשקפה הנכונה. הקב"ה רוצה דווקא שעם ישראל יקבלו את עול הגלות ברבים ובפני כל העולם, ויקוו לישועתו בלבד ולא לשום תמורה. יהודים צריכים להגביה קולם בענין זה ולקבל על עצמם את כל ההפסד הנמשך מזה, ואז יבוא הקב"ה ויעזרם כמו שעזר לאבותיהם.