פרשת בא

בפרשת בא, סימן י"ג פס' ג' : "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחוזק יד הוציא השם אתכם מזה,ולא יאכל חמץ".

מפסוק זה ניתן ללמוד כי משה רבינו ע"ה,אומר לעם ישראל לזכור יום צאתם מארץ מצרים מבית עבדים,כי בחוזק יד הוציאם השם מסבלות מצרים,ובכך נסתיימה גלות מצרים, כאשר הקב"ה הוציא את עמו ממצרים. (פסוק שאומר כל יהודי כאשר מניח את התפילין על ידו וראשו).

בפסוק זה נרמזים שלושת השבועות מן התורה הקדושה,אשר השביע הקב"ה את עמו ישראל בגלותם "שלא יעלו בחומה,שלא ידחקו את הקץ,ושלא ימרדו במלכויות" (תלמוד בבלי,מס' כתובות קי"א ע"א).

בפסוק זה אומר מרע"ה לעם ישראל,שהם לא יצאו ממצרים בכח עצמם וזרועם,לא זרועם הושיעה למו,אלא הקב"ה הוציא ברחמיו את עמו משעבוד מצרים, בשולחו את מרע"ה נביא האמת שאמר "פקוד פקדתי" ,שנשלח על-פי מצוות השם להוציא ישראל ממצרים.

לא אתם יצאתם מעצמכם,כי אם הקב"ה גאל ופדה אתכם מבית עבדים,ומפסוק הנ"ל נמצינו למדים, שישראל היו אסורים לנקוף אצבע בענייני גאולה כדי להיגאל ממצרים ולעלות לארץ-כנען, מכאן השבועה שלא לעלות בחומה,שאם היו יוצאים קודם הזמן,הרי כבני אפרים היו בכך דוחקים הקץ וממיטים על עצמם אסון כפי שנפלו חללים מבני אפרים, ובכך גם התגרו ומרדו במלכות מצרים להם היו משועבדים, ובכך ביטאו באופן ברור חוסר אמונה בישועת השם, ולכן נכשלו בזה בני אפרים ונחלו מפלה מפני הפלשתים "כי לא האמינו באלקים ולא בטחו בישועתו" (תהלים ע"ח).

הקב"ה הוא המוציא, זולתו לאף אחד אין רשות להוציא יהודים מגלותם, קל וחומר רשעים מבני עמנו, ולהעבירם על השבועות אפילו לשם שמים, כיוון שגם אם כוונתם לש"ש, הרי הם מכריזים קבל תבל ומלואה שהם לא מאמינים בישועת השם את עם קדשו ח"ו.

הקב"ה הוא הוציא אבותינו מגלות מצרים,וברחמיו עתיד להוציאנו מגלות אדום המרה, עם משיחו בן-דוד, וכך יתקדש שמו לעיני עמים רבים,אכי"ר.

הנבואה שקיבל אברהם אבינו בברית בן הבתרים היא נבואה לדורות, הקב"ה הוא המשעבד והגואל ואין זולתו. ולכן בזמן הזה של גלות אדום, אסור ליהודים לעלות בעם רב לאר"י, קל וחומר בזמן קיום מלכות המינות שהרי בכך נותן להם חיזוק גם אם הוא מתנגד להם, בין אם ברשות האומות קל וחומר תוך כדי מרידה, כיוון שגם אם כוונתם לש"ש ואפילו לא רוצים להקים ממשלה, הרי הם מכריזים קבל תבל ומלואה על חוסר אמונם בביאת המשיח ובקיבוץ נדחי ישראל ברצון השי"ת, כאשר הם עולים בעצמם ולא יוצאים מהגלות עם משיח שהוא שלוחו של הקב"ה, כמו מרע"ה שנשלח ע"פ מצוות השם.

לכן על כל יהודי בר דעת וירא שמים שחי בגלות להשיב את לבבו לתשובה ולזכור שהקב"ה הוא המוציא והוא יוציא ולא אף אדם מישראל אסור שיפדה את עצמו, עליו לשבת בגלות ולקיים באהבה גזירת מלך, שזהו גזירת הגלות וזירוי בגוים, עד שיחפוץ הקב"ה לגאול את עם קודשו, ולהעלותו לארץ קודשו ברינה ושמחת עולם, ובבניין ירושלים ובית הבחירה במהרה בימינו, אמן כן יהי-רצון.