פרשת שמות

"וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף.  וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ: הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ". (כלומר המצרים עצמם מודים בכך שישראל עצומים יותר ממצרים), "וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה--אֶת-פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס". (שמות א',ט-י"א) מכאן רואים כי אף על פי הרוב והעוצם של ישראל,קיבלו ישראל על עצמם את הסבל מצד המצרים,ואף בנו ערים למצרים, ע"פ ההגיון עם אחר היה קורא תיגר ומתמרד, אך לא ככל הגוים ישראל,עם ישראל מעל הראציונע"ל והגיון,כי אין לצפות לתשועה זולת תשועת השם יתברך,לא משנה אם אנו רבים ודלים כמו במצרים, קל וחומר בדורנו רבים ועשירים.

הנה נמצנו למדים שאף על-פי שעם ישראל היה רב מאוד,עצום ובעל הרבה כח, בכל זאת סבלו עול הגלות והשיעבוד באהבה,ביודעם שעתיד א-לוקי אברהם יצחק ויעקב לפקוד אותם.

כאשר על-פי הגיון, עם בעל יתרון כזה היה מתמרד כנגד השלטון,נלחם ועולה מן הארץ בו היה משועבד,לא כן ישראל, כי אם המתינו לגואל שישלח ע"פ מצוות השם יתברך (משה רבינו ואהרון הכהן ע"ה) ויאמרו "פקוד פקדתי".

כן גם בדורנו, אמנם יהודים יש ביניהם עשירים ,ויש כח ויכולים להשתדל, להשפיע ואף יכולת ללחום, אך בעוה"ר בניגוד לקבלת עול הגלות במצרים, בני פריצי עמנו גאלו עצמם בשפיכות דמים והקימו מדינה,ואין זו גאולה אמיתית, אלא צריך להמתין עד שיחפוץ הקב"ה לגאול אותנו ולא על ידינו, ולא משנה כמה כח, תחבולות, ויכולות יהיו בידינו.

וכמו שקראתם לספרכם הק' : "אפס בלתך גואלינו" , במהרה בימינו ,אכי"ר.