בהר תשס"ח

וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך לא תעבוד בו עבודת עבד. כשכיר כתושב יהיה עמך עד שנת היובל יעבוד עמך. ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ישוב. (כה,לט-מא)

האור החיים הקדוש פירש פסוקים אלו כמשל על ישראל בגלות אדום. הקב"ה מדבר אל עשו ומצוהו שלא לעבוד ביעקב אחיו עבודת עבד. עד שנת היובל יעבוד עמך – שישראל יהיו בגלות עד הגאולה. ואז ויצא מעמך הוא ובניו עמו, ובניו היינו הניצוצים המתבררים באמצעות היותם עם ישראל, והוא סוד הגלות, שאל"כ למה לא ייסרם ה' בשבט מוסר שם בארצם ובנחלתם, אלא אחד מהטעמים הוא כדי שיבררו הניצוצים של הקדושה מבין הארצות, כי כל מקום ומקום שימצאון שם ישראל באמצעות היסורין והתורה והמצות, הניצוצות מתבררים מעצמם.

וא"ת א"כ אם לא היו ישראל חוטאים וגולים מי היה מברר הניצוצות המתבררים עתה בתפוצות ישראל? תירץ האור החיים הקדוש שאם לא היו ישראל חוטאים היה להם כח לברר ניצוצות הקדושות במקום שהם מכל המקומות אשר באו שם, מה שאין כן אחר חטאם דחלש כחם, ולואי שתשיג ידם בגלות אשר באו שם לברר הניצוצות.

גם הרב מנחם עזריה מפאנו כתב שסיבה לכל הגליות היא לטהר המקומות אשר נפוצו שמה, ותפקיד זה התחיל מיד כשנתגרש אדם הראשון מגן עדן למען יתקן אויר החיצון בהבל פיו, ויכין כסא כבוד להשראת השכינה בכל מקום. ולפ"ז יש לבאר למה גלו עשרת השבטים למקום אחד, ואילו בני יהודה אשר גלו מירושלים נפוצו בכל העולם, לפי שעשרת השבטים לא היו בני תורה ודי להם לקדש פאה אחת מן העולם, אבל גלות ירושלים נפוצו לארבע רוחות העולם למען יפוצו מעיינותם להועיל אל הכלל. (ספר עשרה מאמרות ח"ד פי"ג).

ובגמרא עבודה זרה י ע"ב איתא שהיה פעם מלך השונא את היהודים, אמר לחשובי מלכותו, מי שעלה לו בשר מת ברגלו יקטענו ויבריא או יניחנו ויצטער, אמרו לו יקטענו ויחיה, היה שם שר אחד ושמו קטיעא בר שלום, ענה ואמר למלך, הנה לא תוכל לכלות את כל היהודים מן העולם, שהם מפוזרים בכל העולם ואין כולם דרים תחת מלכותך, שנאמר (זכריה ב,י) כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם. ואם תאמר לכלות רק היהודים שישנם תחת מלכותך, א"כ הנשארים יקראו לך מלכות של רציחה.

ואח"כ הקשו בגמרא על הפסוק שהביא קטיעא בר שלום, שלכאורה לא היה לו לכתוב כארבע רוחות אלא לארבע רוחות. ותירצו שרוחות יש לה שני פירושים, רוחות העולם כגון צפון ודרום מזרח ומערב, ורוחות המנשבות באויר, וכאן הנביא התכוון לדמות את ישראל לרוחות המנשבות באויר, שכשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות, כך אי אפשר לעולם בלא ישראל.

והקשה המהרש"א דא"כ למה לו להנביא להזכיר הפיזור כלל, ותירץ ששני הפירושים נכללים במילת רוחות, שע"י שפירש ופיזר הקב"ה את ישראל בארבע רוחות יתפרסם בכל העולם אמונתו ותורתו, ובלי זה א"א לעולם להתקיים.

ועל פי כל הנ"ל, א"א לומר שיהודים מקובצים יחד במדינה שלהם בארץ ישראל הם באמת בגלות ומקיימים תכלית הגלות שהוא להתפזר בכל העולם ולברר את הנצוצות ולטהר את כל המקומות ולהביא אמונת ה' ותורתו לכל העולם.

ויותר מזה אנו לומדים מדברי החסיד רבי יוסף יעבץ בספרו חסדי ה' (דף כה), שפירש את המקרא מעצר וממשפט לוקח (ישעיה פרק נג,ח) שבא הנביא לסתור פי החולק עלינו בשמעו את שבחינו בסבלנו הגלות והצרות למען שמו יתברך, כי יאמר הלא קצת הישמעאלים תחת יד אדום וקצת אדום תחת יד הישמעאלים וכלם סובלים גלותם גם הם, ומה דודך ישראל מדוד שככה תשבחנו. על זה השיב ואמר כי ישראל לוקח ממלכות כי אין לו מלך ולא שר ושופט מה שאין כן האומות הנזכרות כי כל אחת בוטחת על בשר ודם מלכו שיושיעהו היום או למחר. ולמשל בפורטוגאל בשנת רנ"ז כאשר גזר המלך עמנואל שלא ישאר בארצו שום יהודי או מוסלם, למעשה לא גירש את המוסלמים לפי שנתירא שמא יתנקמו ממשלות האיסלם נגד הנוצרים שבארצם, נמצא שהמוסלמים שבפורטוגאל נושעו ע"י בני דתם במדינותיהם. אבל ישראל בגלות אין להם מלך ושר בשום מקום לבטוח עליו, ואינם בוטחים אלא על הקב"ה. ולפי"ז אפילו ישראל הדרים בארצות הגולה, אם בוטחים על המדינה הציונית להושיעם בעת צרתם, אין גזירת הגלות מתקיימת בהם, שאין זו גלות אמיתית.

מי שאין לו אי-מייל יכול לקבל גליון זה כל שבוע בחנם דרך הפאסט. יכתוב נא להאדרעס שבשולי הדף.