גיל ־ הוא ענין שמחה כדכתיב אל תשמח ישראל אל גיל כעמים (הושע ט,א) ועיין מלבי"ם ישעיה כט,יט שפירש החילוק בין שמחה לגיל. אבל אם כוונתו למנין שנותיו של אדם פסול, שאין מקור לזה, ואפשר שלקחוה הציונים מ"בן גילו" הנזכר בב"מ כז: ופרש"י הנולד בשעתו שנולדו במזל אחד, וא"כ "גיל" היינו המזל או השעה, והם בטפשותם הבינו דגיל היינו מנין שנותיו של אדם ו"בן גילו" היינו מי שמנין שנותיו שוה לזה. ולפי יהודה גור המקור של הציונים הוא בדניאל א,י: למה יראה את פניכם זועפים מן הילדים אשר כגילכם, ופרש"י דוגמתכם ולשון משנה הוא בן גילו. והציונים חלקו על רש"י ופירשו לפי שיטתם.

ובמקומו יש לכתוב "מנין שנותיו" או "פרק", ובמקום "באיזה גיל מתחילים ללמוד חומש עם התינוק" יכתוב "באיזה פרק בחייו של תינוק מתחילים ללמוד עמו חומש", או "בכמה שנים מתחילים..." ויובן מאליו שבשנותיו של התינוק הוא מדבר. ובמקום "גיל 3־6" יכתוב "לתינוקות בני 3־6."