הציונים העפילו לעלות לא"י בחוזק יד ונהרגו כמה בנ"י בסיבתם רח"ל

מנחת אלעזר

ויאמר משה למה זה אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח. אל תעלו כי אין ה' בקרבכם ולא תנגפו לפני אויביכם וגו'. ויעפילו לעלות אל ראש ההר וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה (במדבר יד,מא-מד). י"ל דהוא נבואה על מה שיהיה והיה בזמנינו על ידי הציאניסטען והדומים להם, כל שום וחניכא דאית להו להכתות המפלגות שעלו לארץ ישראל בחוזק יד לעשות קאלאניען וללחום עם העמים. "ויעפילו לעלות אל ראש ההר", כנגד ציוי השם יתברך על ידי חכמינו ואבותינו, שהזהירונו שלא זו הדרך, ומרה תהיה אחריתם ר"ל, והלכו בדרך חוזק ועזות כפירוש רש"י בזה. ועם כל זה "וארון ברית ה'", היא התורה הקדושה שאין לנו שיור להמאמינים רק התורה הזאת, "ומשה", בכל דור ודור שפיר קאמר, הצדיקים ומנהיגי אמת צווחו ככרוכיא על זה, ולא עלו ולא נתיחדו עמהם, "לא משו מקרב המחנה" ישראל הכשרים ומאמינים. "וירד העמלקי והכנעני היושב בה"ר ההוא", שנקרא היצר הרע, ובעצתו היה דומה לה"ר ההוא, כדאיתא בסוכה (נב, א). והאומות הרשעים הדרים בארץ ישראל ויכום ויכתום עד חרמה, כאשר היה בעונותינו הרבים החרמה וההריגות בירושלים עיר הקודש סמוך לכותל מערבי על ידי הרשעים האלו [בשנת תרפ"ט], ה' יצילנו ויעזרנו ויגאלנו במהרה בימינו למען שמו ותורתו באהבה. (ספר חיים ושלום על התורה מבעל מנחת אלעזר, פרשת שלח)

העולים לפאלעסטינע פוגמים באמונת ביאת המשיח (ובכל יום אחכ' לו שיב')

מנחת אלעזר

והן מי לנו גדול מרבינו הגאון זקיני הפני יהושע ז"ל (בכתובו' בסופו דף קי"א בד"ה שם אמר ר"א כל הדר בארץ ישראל) וכו' שמי שדר שם מפני שבח פירות ארץ ישראל וכיוצא לצורך נגיעתו ה"ז אינו מכפר עליו וכו' עיין שם שהעלה דלא עדיף מיוה"כ דגם כן אינו מכפר רק לשבים ומאמינים בכפרתו, מכ"ש מי שאינו חפץ בישיבת אה"ק מצותה וקדושתה רק לטובת גופו כנ"ל בודאי אינו מכפר עליו ישיבתה, ומזה מוסר גדול נגד העולים עתה לפאלעסטינע אשר לא לבד שאינם מכוונים רק לצורך פרנסתם כפי דבריהם, ואינם מאמינים, אדרבה פוגמים באמונת ביאת המשיח (ובכל יום אחכ' לו שיב'), וכנודע אשר ארס צפעוני טמון בלב כל א' מחבירי המסתדרים (כלומר מחריבים) האלו (כל שום חניכא דאית להו) בודאי עליהם נאמר ותבואו ותטמאו את ארצי וכמ"ש בפנ"י שם. (תיקון עולם מבעל המנחת אלעזר, סי' צ"ד, דף ק"מ).

בחוץ לארץ נמצאים רק שליחי הס"מ, ובארץ ישראל יושב הס"מ בעצמו

מנחת אלעזר

ב) סיפרו לנו זקנינו בשם הגה"ק משיפיטיווקע ז"ל בבואו לאה"ק הגיד (בדרך משל ומליצה) וסיפר, הן בנסעי לאה"ק אמרתי להבע"ד טרם נסיעתי מסטאמבול על הספינה, בילע"ט של נסיעה עולה לסך רב, אמרתי לו בחר לך א' משני אופנים, או אתה תסע לאה"ק ואני אשאר בחו"ל ויהי' לי טוב בלעדך בחו"ל, או תשאר בחו"ל ואני לבדי אסע לאה"ק, כי לשלם שני בילעטע"ן בעד שנינו אין לי ממון ולא כח, ובחר לו לישאר בחו"ל ואני לבדי אסע לאה"ק, וזהו בוודאי טוב מאוד, ושמחתי בנסיעתי על הספינה. ובבואי לאה"ק מיד על הנמל ראיתיו להבע"ד עומד שמה, וצעקתי מכאב לבי מה אתה עושה פה, הלא הנחתיך בסטאמבול, ואמרת שתשאר שמה, והייתי בעיניו כמתעתע, ויען ויאמר אתה תשאלני מה אעשה פה (א' בא לגור וגו') הלא בכאן אני דר בקביעות דירתי, ומה שדברת עם א' כתמונתי בסטאמבול, זהו הי' בודאי שלוחי בחו"ל, עכד"ה.

ג) ומה עמקו דחז"ל ובפרט תלמידי הבעש"ט זי"ע כי דבריו מבוארים בפירוש בעשרה מאמרות להרמ"ע מפאנו זי"ע (מאמר חקור דין ח"ב פ"ז) עה"כ יגער ה' בך השטן ויגער ה' בך הבוחר בירושלים, שלפי"ד המפורשים מלת הבוחר מחוברת עם ה', כאלו כתיב ויגער ה' הבוחר בירושלים בך, והוא דוחק, שמלבד שצריכין לומר שהמקרא מסורס, יקשה ג"כ לתואר הבוחר בירושלים לכאן. וע"כ נראה להרב (הרמ"ע מפאנו) לחברו כפשוטו, והכונה יגער ה' בך השטן להתגבר כנגד הצדיקים אנשי ירושלים וכו' עכ"ל היד יהודא, ובפנים כ' שם בזה"ל, שזהו פשט אמיתי נכון וברור עיי"ש. וה"ז מפור' כדברי הרב הנ"ל, שהבע"ד ברר לו מקום מושבו בירושלים הנ"ל ה' יצילנו ויגאלינו ב"ב.

ד) עוד אשים פני מעט אל הקדושים המקובלים מגדולי הספרדיים ז"ל בס' אמת ליעקב (מערכת ק' אות ל"ה) באמצע הדבור מזה וז"ל, וז"ס הכתוב כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת כי הקליפה היא על אפו ועל חמתו של הקב"ה, וז"ש הכתוב ביחזקאל ואת ירושלים בתוך הגויים שמתי' למקום ביהמ"ק במקום אמצעי של ירושלים וכו', ולכן עתה שחרב ביהמ"ק וגברה הקלי' אנחנו רואים בחוש הראות דיש בא"י תגבורת הקליפה מאוד ובפרט בירושלים עיה"ק. ואני דקדקתי בזה מאוד וראיתי וכו', והיינו טעמא כיון דבמקום אחוזתם הוא בזה המקום יש להם כח גדול ואינם רוצים להניח בנ"א שע"י מעשיהם ולימודיהם עושים להם ביטול, יה"ר שהקב"ה יעביר ממשלת זדון מן הארץ והי' ה' למלך על כל הארץ, עד כאן לשונו הטהור עיין שם. (תיקון עולם, סי' צ"ז, דף קנ"ג).

הנוסעים לאה"ק שלא על מנת לעסוק בתורה ועבודה, רק בעניני עולמיים הרי זה מושב לצים

מנחת אלעזר

וזהו שאמר הכתוב (במדבר ל"ה ל"ד) ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה. כדברי גדול הראשונים ז"ל מהר"ם מרוטנבורג בתשו' תשב"ץ קטן, וכמבואר בחידושי עולת תמיד, כי הנוסעים לאה"ק שלא על מנת לעסוק בתורה ועבודה, רק בעניני עולמיים הרי זה מושב לצים שם במקום הקודש, ועליהם נאמר (ירמיה ב' ז') ותבואו ותטמאו את ארצי, כנזכר. אשר אתם יושבים בה, כלומר בבחינת ישוב א"י אבל אין זה האמת כנ"ל. כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל, לאו דוקא בארץ ישראל צריך לדור בזמן הגלות, רק בין יראי אלקים בני ישראל העושים רצונו של מקום שנקראו בנים כדאמרינן בקידושין (ל"ו ע"א), ועל ידי זה שנעשה רצונו של מקום נזכה לגאולה שלימה בביאת בן דוד במהרה בימינו אמן. (ספר חיים ושלום פ' מסעי ד"ה ולארץ להאדמו"ר ממונקאטש זצ"ל).

אין שייך לצוות לכל ישראל לכבוש הארץ ולשבת בה, רק הוא מצות ופקודת המלך המשיח הקדוש

מנחת אלעזר

הנה רבינו הרמב"ם לא מנה זה בספר המצות שלו למ"ע לרשת את הארץ ולשבת בה והרמב"ן חלק עליו וח"ש מ"ע זו, ובמגילת אסתר שם תי' מה שלא מנה הרמב"ם מצוה זו משום שאינה נוהגת בזמה"ז ולא הוי מצוה שנוהג לדורות, ובאבני נזר שם (סי' תנ"ד אות ד') הקשה על המגילת אסתר דא"כ למה מנה הרמב"ם בס' המצות תרומה ומעשרות וחלה שאינם נוהגים בזה"ז ואפי' בזמן עזרא לא נהגו מה"ת לדעת הרמב"ם והדבר פשוט שמצוה שנוהגת לימות המשיח נוהגת לדורות עכ"ל האבני נזר.

... אלא ודאי ברור דמצות הקרבנות ובנין ביהמ"ק שיחזרו בבנין בי' ג' המקווה זהו חשב הרמב"ם כיון דאלו ינהגו לעתי' כמ"ש הרמב"ם בהל' מלכים (פי"א הל' א') כי המלך המשיח יחזיר מלכו' בית דוד "וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם" עכל"ק, וע"כ שפיר חשיב הרמב"ם בס' המצות כל אלו משפטי התורה והמצות, היינו הקרבנו' וכל עניני ביהמ"ק וכל המצות שנוהגים בארץ בזמן הבית, משא"כ בעניני כיבוש הארץ היינו לרשת הארץ ולשבת בה, שלא יהי' עוד כמו שהי' קודם בנין בית א', כמ"ש בתורה (בפ' משפטים) לא אגרשנו מפניך וכו' מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ (וזהו הי' מפני חטא הידוע במדבר) ע"כ הלכו מגוי אל גוי וממלכה אל עם אחר ע"י שופטי' ומלחמות וצרו' עד אשר זכו ברבות הימים לבנין בית א' ע"י שלמה המלך (ע"י הנביא מפי הקב"ה).

משא"כ בנין בית הג' המקוה בימות המשיח ב"ב אחרי אריכת הגלות הלז דגם הרמב"ם שפסק שם בהל' מלכים (פי"ב הל' ב') כשמואל (בסנהדרין ד"א ע"ב) דאין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד, היינו התנהגות אח"כ, אבל מ"מ מודה דביא' משיח צדקינו וישיבתו על כסא מלכותו לא יהי' בבחי' קטנות ח"ו כמו שהי' מקודם בבית א' ובפרט הבית שני, רק כמ"ש הרמב"ם שם (בפי"א ופי"ב) שהי' ע"י הנבי' מפי ה' ויעמו' מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות וכו' ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחם מלחמת ה', היינו לא מלחמה טבעיות עם הגויים כמו מלפנים כנ"ל וגם יתייחסו כל ישראל על פי מלך המשיח "ברוח הקודש שתנוח עליו" וכו' שמודיע זה משבט פלוני וזה משבט פלוני וכו' עכ"ל הרמב"ם עיי"ש.

ממילא מטעם זה לא חשב הרמב"ם בס' המצות שלו לכבוש את הארץ ולשבת בה כיון שזהו אינו נוהג בימינו, וגם בזמן המשיח אין שייך לצוות זה אז לכל ישראל כמו שארי מצו' כיון שזהו לא יהי' תלוי בהם אז שיכבשוה, רק הוא מצות ופקודת המלך המשיח הקדוש הוא לבדו יעשה זאת ויחלקם לשבטים ברוח קדשו מפי הש"י וכנ"ל מהרמב"ם (וגם עיי"ש ברמב"ם הל' מלכים פ"ד הלכה ח' כי המלך המשיח נוטל חלק שלו מארצות חלק י"ג, ועכ"פ היא דבר השייך רק למלך המשיח בלבד) ולא בדרך כיבוש וישיבה וחלוקה שהי' לפני הבית הא' כנז', ורק אז הי' המ"ע הלז, (וגם בבית השני שעלו עוד הפעם לשבת בארץ הי' מפי ה' ע"י נביאיו חגי זכרי' ומלאכי וע"י אנשי כנה"ג ודניאל עזרא ונחמי' ברוה"ק מפי ה' כשאחז"ל בכמה מקומו' ואכמ"ל) וא"ש דברי הרמב"ם ז"ל בס' המצות. (תיקון עולם, סי' צ"ד, דף קכ"ח).

... והנה הראוני עתה בשו"ת האלף לך שלמה להגאון מהרש"ק ז"ל (ח"ב שו"ת מאהע"ז סי' קיח') שהעלה כד' הרמב"ם דאין מצוה עתה בישיבת ארץ ישראל, והביא ראי' מהרבני' הצדיקים וחסידי' אשר יש בידם לעלות ואעפי"כ לא עלו לארץ ישראל, ומביא (לדוגמא) את הה"ק מהר"י מריזין ז"ל. ותמהתי מדוע הביא רק את הה"ק הנ"ל שלקחוהו וגנבוהו מבית האסורים לחוץ לגבול רוסיא ממקום אשר אסירי המלך אסורים שם כנודע מסירתם נגדו כמקובל בידינו מפי אבותינו הקדושים זי"ע (אשר זקיני הק' מהר"י שמעלקא ז"ל מסאסוב הי' מראשי המשתדלי' בממון ובדמי' שהוציאוהו ממאסר והעבירוהו לגבול עסטרייך) ומובן ממילא כי לא הי' יכול לבחור לו לנסוע לאיזה מלכות ומדינה שירצה, כי אולי הי' אז טורקייא מלכות א"י מפני הפוליטיק יראה ממלכות רוסיא, והי' מסוכן שלא ימסרוהו ויסגרוהו בחזר' ליד אדוני הרשעים ברוסיא האדירה, אשר הי' אצלם בכלל ענושים ממורדי' במלכות ורוצה לייסד מלכות ישראל, עד שהשיג מנוחה על ידי זכות האזרחי' בטשערנאוויץ מלכות עסטרייך, ואדרבה הי' לו (להג' מהרש"ק) להביא משאר הגאונים הצדיקי' וחסידים רובם ככולם שלא נסעו לאה"ק אם כי הי' חפשים ויושבים לבטח בארצם ויוכלו לנסוע באין מפריע, ואם היו סבורים שיש מצות ישיבת ארץ ישראל יש מהם שגם על מצוה קלה דרבנן היו מוסרים נפשם כנודע מכ"ש על מצות עשה דאו' והיו עולים במס"נ א"ו דס"ל כנז'.

והן מי לנו גדול מרבינו הגאון זקיני הפני יהושע ז"ל (בכתובו' בסופו דף קי"א בד"ה שם אמר ר"א כל הדר בארץ ישראל) וכו' שמי שדר שם מפני שבח פירות ארץ ישראל וכיוצא לצורך נגיעתו ה"ז אינו מכפר עליו וכו' עיין שם שהעלה דלא עדיף מיוה"כ דגם כן אינו מכפר רק לשבים ומאמינים בכפרתו, מכ"ש מי שאינו חפץ בישיבת אה"ק מצותה וקדושתה רק לטובת גופו כנ"ל בודאי אינו מכפר עליו ישיבתה, ומזה מוסר גדול נגד העולים עתה לפאלעסטינע אשר לא לבד שאינם מכוונים רק לצורך פרנסתם כפי דבריהם, ואינם מאמינים, אדרבה פוגמים באמונת ביאת המשיח (ובכל יום אחכ' לו שיב'), וכנודע אשר ארס צפעוני טמון בלב כל א' מחבירי המסתדרים (כלומר מחריבים) האלו (כל שום חניכא דאית להו) בודאי עליהם נאמר ותבואו ותטמאו את ארצי וכמ"ש בפנ"י שם.

וגם עיין מ"ש הגאון בשו"ת בית שלמה (יו"ד ח"ב סי' צ"ד) שהעלה בארוכה דישיבת ארץ ישראל אינה דוחה מצות כיבוד או"א וגם עיין בשו"ת מים רבים הספרדי (חיו"ד סי' מ"ח).

ועיין באוצר החיים על המצות (לחו"ז הקדוש זי"ע) במ"ע לרשת את ארץ ישראל וז"ל, בענין ישיבת ארץ ישראל, שלא יבא למנין שום מצוה אלא מה שיש כח ביד אנושי לקיים, אבל מצוה שצריך עזר אלקי ונבואה לא יבא למנין. ולא מצינו מצוה שיהי' אדם נביא בעל רוח הקודש וכו' ואיך יצוה לנו ה"א ב"ה מצוה שאין בידינו לקיים אותה וכו', וכן בכל המלחמות, ומצוה כזאת לא יבוא למנין באין פנים, ואסור לנו לעשות שום מלחמה וכיבוש אם לא עפ"י הנביא, ומצוה התלויי' בנבואה לא יבוא למנין וכו'. ואדרב' אנו מושבעין שלא ימרדו במלכיות אלא נקבל באהבה עד בוא יבוא משיח צדקינו וזה לא יהי' בדרך הטבע אלא בכמה אותות ומופתים משונים ונפלאים וכו' עכל"ה. וזהו מתאים עם הרבה מדברינו לעיל, דל"ש לומר כדברי הרב אבני נזר ז"ל שיהי' מצוה לעבוד עבודת אדמה בארץ ישראל ושנרויח שיעשה פירות, וז"ש אין מקיים המצוה, והלא זה אין בידינו להכריח ח"ו את המנהיג ובורא ית"ש וכן כיוצא מ"ש שם דברים מתמיהים (במחכתה"ג).

וגם י"ל כי בימינו אלו שעשאוהו המתחדשים לבקרים העולים ומתפרצים חוק לעבודתם (כלומר כפירתם), בכה"ג י"ל גם רבותינו הרמב"ן ז"ל ודעימי' יודו שאין להשתדל במצוה כזו (ושוא"ת עדיף), וכמו שאחז"ל במצבה אעפ"י שהיתה חביבה עלי בימי האבות שנואה עתה לי מפני שעשאוה חוק לעבודתם.

וכן ראיתי עתה בס' דברי יחזקאל לאדומו"ר הקדוש משינאווע ז"ל במכתבים בסוף הספר (שנדפס עתה), עיי"ש מ"ש נגד בעלי התנועה בימינו לייסד שמה קאלאניע'ס וכיוצא, כי המה מחריבי אה"ק והעיקר לחזק ישוב א"י לשלוח הרבה מרמבה"נ זי"ע כדרך אבותינו זי"ע.

ועיי' בס' דברי סופרים להגה"צ מ' צדוק הכהן ז"ל מלובלין (אות י"ד) שהעלה דהעיקר כהמגילת ספר בספר המצות להרמב"ם דמצות ישיבת א"י רק בזמן שביהמ"ק קיים.

הדרן להנ"ל כפי שבארנו לעיל אשר נקיים מצות אלקינו ית"ש ונושב קוממיות לארצינו בקיבוץ גליות כולנו בביאת גואלינו במהרה בימינו. (תיקון עולם, סי' צ"ד, דף ק"מ - העתק משו"ת "מנחת אלעזר" חלק ה' סימן ט"ז).