דברי החפץ חיים נגד ציונות

פעם בשרו לחיילי המלך שהיום יבוא המלך בכבודו ובעצמו לבקר במחנה הצבא. כל החיילים עמדו בשורות, וכלי זיינם בידם, ושרי הצבא בראשם, והמתינו לביאת המלך. עמדו על רגליהם והמתינו כמה שעות ארוכות, והנה לא בא המלך. אז צוה שר צבא אחד להביא כסא, וישב והיה מתנמנם. פתאום באותו רגע בא המלך עם משרתיו, ומיהרו כל החיילים והשרים לעשות לו כבוד הראוי (הנקרא סאלו"ט). ואותו שר צבא שנרדם נתעורר ורצה גם הוא לעמוד לכבוד המלך, אבל המלך צוה לו לישאר על כסאו, וצוה להוריד אותו מגדולתו.

וכך אמר לו המלך, "אם לא היית יכול להמתין ולישאר עומד על רגליך עוד איזה מינוטין ביחד עם כל הצבא, הרי אינך חייל נאמן. הנה כל החיילים הפשוטים המקבלים שכר מועט היו יכולים להמתין, ואתה ששכרך גדול כמה פעמים משלהם לא יכלת."

וכן הדבר אצלינו. כולנו אומרים "כי מחכים אנחנו לך", אנו מחכים למשיח צדקינו, אבל ברגע קטן אנו נעשים עייפים מהמתנה ורוצים לישב על כסא. צריכים להיות מתונים וסבלנים (געדולד בלע"ז) אצל המתנה זו, שהרי באיזה מינוטין הפסיד שר הצבא את משרתו. (ספר "הונדערט מעשיות און משלים" מהחפץ חיים, מהגר"ש גריינימאן, אות י"ט).

מאז עזבו נשק אבינו ואחזו בכלי קרב, הלכנו הלוך וחסור

חפץ חיים

רב לכם סב את ההר הזה, פנו וסעו לכם צפונה (דברים ב' ג'), אל תתגרו בם (דברים ב' ה'). ובמדרש, הובא בילקוט, אם ראיתם אותו (את עשו), שמבקש להתגרות בכם לא תעמדו כנגדו, אלא הצפינו עצמכם מלפניו, ולהיכן נברח, ברחו לתורה, ואין צפונה אלא תורה, שנאמר יצפון לישרים תושי' וכו'.

התורה תלמדנו לבלי לעמוד נגד האומות אפי' בשעה שמתגרות בנו, עלינו ללכת בעקבות אבינו יעקב במלחמתו עם עשו אחיו. וכברמב"ן ז"ל פרשת וישלח וז"ל: שיש בזה רמז לדורות, כי כל אשר אירע לאבינו עם עשו אחיו, יארע לנו תמיד עם בני עשו, וראוי לנו לאחוז בדרכו של צדיק, שנזמין עצמנו לשלשת הדברים שהזמין הוא עצמו, לתפלה ולדורון ולהצלה בדרך מלחמה לברוח ולהנצל, עכ"ל.

והנה כל זמן שהלכנו בדרך הכבושה הזאת הצילנו הקב"ה מידם, ומאז הודחנו מדרכנו וחדשים מקרוב באו והנהיגו מנהגים חדשים, עזבו נשק אבינו ואחזו בכלי קרב של שונאינו, הלכנו הלוך וחסור ומצאוני רעות רבות וצרות. ירחם ד' על עמנו וישיב שופטינו כבראשונה. (חפץ חיים עה"ת, פ' דברים)

לו חכמו ישכילו זאת שתדלני זמננו, לבלי להתגרות באומות

חפץ חיים

והמקור מבואר בתורה, שמטרת משלוח המנחה מיעקב לעשו היתה בשביל "כי אמר אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני ואחרי כן אראה פניו" וזוהי פרשת הגלות... והנה לו חכמו ישכילו זאת שתדלני זמננו, לבלי להתגרות באומות ולא ללחום במו, אלא ללמוד מקודם הפרשה הלזו "פרשת הגלות" ואח"כ ללכת בעקבות "הזקן החכם", כי אז היו מצליחים בדרכם להטיב מצב "הכבשה בין שבעים הזאבים", כמו שמכנים חז"ל מצב עמנו הדל בין האומות. (חפץ חיים עה"ת פר' שמיני)

החפץ חיים זירז לימוד סדר קדשים להלחם נגד תנועת הציונות שהוא מכחשת את האמונה בביאת המשיח

החפץ חיים

מה שזירז החפץ חיים זצ"ל את לימוד סדר קדשים בישיבות, היה לו טעם עמוק בזה, והיינו להלחם נגד תנועת הציונות שנתחדשה והתפשטה בימים ההם, שמכיון שראה שהציונות מכחשת את האמונה בביאת המשיח והגאולה השלימה על ידי הקב"ה, הדריך החפץ חיים לעיין ולהתעמק בלימוד סדר עבודת בית המקדש בכדי לחזק את האמונה במשיח וכו'. (במחיצת רבינו דף לא הליכות והלכות מרבי יעקב קאמינעצקי ז"ל)

מי שהצבור צריכים לתורתו לא יסע לא"י

חפץ חיים

בעז"ה יום ב' תצוה אעת"ר לפ"ק

אל כבוד הרה"ג יר"א באמת כק"ש מוה"ר שמואל קראסנעפיורקי נ"י

אחדש"ת

הנה שמעתי מדיבת רבים שכת"ר מתחזק בעת הזה לנסוע לאה"ק, ובאמת לפי מה שידוע ענין ישיבת אה"ק הוא ענין גדול, אבל לימוד התורה הוא מצוה רבה מזה, וראי' שמותר לנסוע מא"י לחו"ל כדי ללמוד תורה, ואפילו אם הוא רק נוגע לתורת עצמו, וכ"ש לפי השמועה ענין שלכם הוא נוגע לת"ת דרבים, שכל חברה ש"ס עומד על ידיכם ועוד תיקוני העיר כמו מקוה וכדומה אשר הוא דברים נוראים מאוד במדינתנו, ואם יסע כת"ר וכאשר כעת אין רב בעיר יבוטל הכל ח"ו.

כלל הדבר בעת כזאת הוא דומה למי שרואה שנקרע הגשר ורבים העומדים עליו נפלו בנהר, ויש איש אשר הוא יכול לשוט ולהציל איזה מהם אך הוא איש בן תורה ואומר עתה זמני לילך לביהמ"ד ולשמוע קדיש וברכו וללמוד פרק משניות, הלא האיש ההוא לא בדעת ידבר, וכי עת כזה צריך לחפש אחר מצות, הלא צריך לילך ולהציל נפשות. כן ממש העת הזה סכנה נשקפה על כל הדת ששוקעת וטובעת, וכל יום יורד עתה הדת מדרגה אשר מלפנים היה זה ע"י משך שנה - וע"כ אנחנו שומרי התורה אנו כמו אנשי הצבא בעת המלחמה מוטל על כל איש מאה"צ לשמור בכל כחו את כבוד המלך שלא יתמוטט לגמרי ח"ו.

וכבוד השם תלוי אם בני ישראל מחבבים תורתו ולומדים אותה ברבים נקדש שמו, שכן אמרו הראשונים שלפיכך אומרים קדיש אחר לימוד ברבים שע"י כן מקיימים הפסוק ונקדשתי בתוך בני ישראל וגו', וע"כ ידע נא ידידי כי לא כימים הראשונים ימים אלה אשר כל ישראל היו מחפשים אחר רב גאון וצדיק וכל אחד היה מחזר ומתברך בעצמו שבנו לומד תורה וי"א וזה היה כל התפארת, בימים אלה החריבו המינים את כלל ישראל ואנו הכל כמו חלושים ויש מאתנו מסוכנים, וצריכים הכל להשיב נפשם העיפה, וחסדי ה' שנמצא אתנו עוד מן הזקנים שזוכרים הימים הראשונים ומחזקים מעט להשאר ועי"ז יש קצת קיום לתוה"ק, [ואולי יתן ה' שיבוא בימינו משיח צדקינו].

אבל אם הזקנים יחושו רק לעצמן ולא יביטו על צעירי הצאן, מה יהיה סופן, וכאשר יסע כבודו יתבטל הכל, וכזה היה ממש בעת שנכנסנו לא"י והיו זקני ישראל מתעצלין להורות לעם ולזרזם על קיום התורה ועי"ז נפלו אח"כ כמה עשיריות אלפים מישראל, והגאון ר' ישראל סאלאנטער זצ"ל אמר שלהתחזק לבנות ביהמ"ק אינו יודע אם מחוייבין בימינו שחסר לנו כל הפרטים הנצרכים לזה, אבל מאוד יש ליזהר שלא יחרב ביהמ"ק - ואנו יודעין שמיום שחרב ביהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה בלבד, וכמה נחת רוח עולה להקב"ה בעת שכת"ר יושב ולומד תורה ברבים, ושייך בזה מאמר שאמר הקב"ה לדוד: טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה [וכידוע שדוד היה לומד תורה עם רבים ונקרא עדינו העצני] מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב ע"ג המזבח.

וע"כ ידידי יחזור נא מרעיונו בזה וצריך לשמור צעירי הצאן שלא יזוקו ע"י הזאבים והדובים, ואף שכת"ר שאל ממני פ"א ועניתיו שאלה גדולה שאלת ולא השיבותיו, אז לא ידעתי שכמה דברים תלוים בכת"ר, ושם הלא היה רב בעיר שיוכל להשגיח, משא"כ כעת.

כללו של דבר האדם צריך שיהיה כל מחשבתו כדי שהקב"ה יהיה לו נחת רוח ממעשיו, אבל לא לכוין להנאת עצמו ובענין זה בודאי יהיה להקב"ה יותר נ"ר כשישאר בעיר וישגיח מעט על דורו שלא יתקלקלו ח"ו, וזה קרוי קלקול נורא כשביהמ"ד יהיה בטל מתורה וגם תיקוני מקוה וכדומה ואפילו כשיתמנה רב בעיר צריך ג"כ לראות אז אם רק יבטל החברה ש"ס ח"ו אין כדאי הנסיעה - וזה אחד מטעמים שאנוכי אין נוסע לאה"ק. וד' הטוב יאריך ימי כבודו ויתן לו חו"ש וכל טוב ויזכהו להגדיל כבוד ד' ותורתו כחפצו וכחפץ מוקירו ומכבדו.

ישראל מאיר הכהן.

(נדפס בספר מרא דארעא ישראל דף כז )