דברי הבני יששכר נגד ציונות

ויצו אתם לאמר. ענין הלאמר יובן ע"פ מה שאמרז"ל שרבנו הקדוש במכתבו לאנטונינוס כתב למרן מלכא אנטונינוס, ממני עבדך יהודא, וא"ל אנטונינוס הלואי אהי' עבדך לעלמא דאתי, וא"ל לא טוב אנכי מאבותי, היינו יעקב שאמר כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב, והנה יוצדק לפי"ז הלאמ"ר, לאמר לדורות שינהגו כזה כל ימי גלותם עד יגאלנו גאולת עולם ב"ב. (אגרא דכלה פרשת וישלח).

סעודת החתונה עושין בבית הכלה והחתן בא לשם, לרמז כי הכלה כנס"י לא תקום מעצמה עד בוא דודה החתן כביכול להקימה

ונ"ל עוד שהנהיגו כן [היינו שהכלה עושה סעודת הנשואין] עפ"י דברי הזהר על הפסוק נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל, היינו שלא תהי' עוד הגאולה כגאולות האחרות אשר בתולת ישראל באת בהחזרה [לבית] דודה החתן וקיבלה. ובגלות החל הזה שבועה היא שהשביע הקב"ה אם תעירו ואם תעוררו וכו' וצריכה בתולת ישראל להמתין עד בוא [דודה] החתן אלי' להקימה. וזה הפירוש נפלה ולא תוסיף קום מעצמה עד בוא דודה להקימה, כמד"א ביום ההוא נאום ה' אקים את סוכת [דוד הנופלת]. ולרמז זה תיקנו הסעודה בדורות האחרונים בבית הכלה. ובוא יבא החתן אלי' לשמחה כימי עולם. לא כימים הראשונים שבאת [הכלה] לבית החתן והיתה הסעודה בבית החתן. והנח להם לישראל כל עניניהם בנבואה הם כי בני נביאים הם. (ספר ברכה משולשת לבעל הבני יששכר, מסכת חולין פרק ה' משנה ג')