דברי האור החיים הקדוש בענין גזירת הגלות

וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך (ויקרא כה,לט). פרשה זו תרמוז למה שאז"ל בספר הזוהר כי ה' צוה לשר אדום שהוא ס"מ שלא יתנהג באכזריות עם ישראל והוא אומרו כי ימוך אחיך ע"ד אומרו הלא אח עשו ליעקב וכו' ואומר עד שנת היובל - הוא גבול הגאולה כידוע - יעבוד עמך, ומודיע ה' כי סוף סוף יצא מעמו דכתיב ויצא מעמך הוא ובניו, פירוש הניצוצים המתבררים באמצעות היותם עמו והוא סוד הגלות, שאל"כ למה לא ייסרם ה' בשבט מוסר שם בארצם ובנחלתם, אלא אחד מהטעמים הוא כדי שיבררו הניצוצים של הקדושה מבין הארצות כי כל מקום ומקום שימצאון שם ישראל באמצעות היסורין והתורה והמצות הניצוצות מתבררים מעצמם והוא סוד אומרו עת אשר שלט אדם באדם לרע לו.

וא"ת א"כ אם לא היו ישראל חוטאים וגולים מי היה מברר המתבררים עתה בתפוצות ישראל. דע כי אם לא היו ישראל חוטאים היה להם כח לברר ניצוצות הקדושות במקום שהם מכל המקומות אשר באו שם מה שאין כן אחר חטאם דחלש כחם ולואי שתשיג ידם במקום עצמו אשר שם הניצוצות. (פירושו על ויקרא כה,לט)

בענין הכנעה בזמן הגלות

בנפול עמה ביד צר (איכה א,ז). ואומרו בנפול עמה וגו', הכוונה כי בכל אותו זמן שצר אספסיינוס וטיטוס בית שני וגם בימי נבוכדנצר המציא ה' להם תרופה ע"י שאם היו נכנעים להם היו נשארים על אדמתם ולא היה נשרף הבית. ותמצא כמה פעמים היה ירמי' ע"ה צועק ואמר למלך שיפיל עצמו לפני המלך ואין רע, דכתיב (ירמיה לח,יז) ויאמר ירמיה אל צדקיהו כה אמר ה' וגו' אם יצא תצא אל שרי מלך בבל וגו', ואפ"ה לא רצו וכן תמצא שאמר ריב"ז לאספסיינוס "והלבנון באדיר יפול" שהיה יודע בוודאי שנכבשה הארץ לפניו, ואילו היו משלימין לא היה עושה מה שעשה אח"כ כדמוכח מהש"ס בפירוש. ולזה אמר הנביא בנפול עמה וגו' פי' דכאשר נפל ביד נבוכדנצר שהיתה העיר כבושה ועומדת לא מצאה עוזר, דאם הי' לה עוזר היו עושים כדברי הנביא ולצאת ישראל אליו, לא הי' עושה מה שעשה אח"כ כשנכנסו להיכל, והיינו (איכה שם) ראוה צרים ושמחו על שהשביתה לחלוטין ושרפה באש, דאם הי' להם עוזר לא היתה באה לדבר זה.

חטא חטאה ירושלים על כן לנדה היתה, כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה גם היא נאנחה ותשב אחור (איכה א,ח). כונתו, להיות כי לא נגזר גזרה מאת ד', אלא שיהיו נכנעים ישראל למלך בבל כאמור לעיל, א"כ מצד שהקשו ערפם ולא השלימו לא היה ראוי שתלכד העיר, אלא שהיה לד' לעשות המצאה ליפרע מהם, ולמה לא היה כך ומה חטאה ירושלים בפרט זה מיהא שלא רצו להשלים, דמצד זה נמשך חרבן הבית, לזה אמר הלא תדע כי גם ירושלים יש לה חלק בחטא אחד, דהיינו שהיו מקיימין בה עבודה זרה, והרי מחזקת ידי עובדי עבודה זרה, שהיא מקום לעבודה זרה, ולהיותה היא אינה עושה כלום, לזה נחשב לה לחטא בעלמא. הגם שישראל מזידים, לזה כפל לומר חטא חטאה, לומר מה שאני מחשיב דבר זה חטא, לא גוף העון, כי גוף העון הוא מצד שהיו עובדי עבודה זרה, אלא שבערך ירושלים אני קורא אותו חטא ... והן אמת, אילו ישראל היו נכנעים למלך, היה ד' מכפר ולא היה מביא הרעה, לא עליהם ולא עליה, מה שאין כן עתה בעידן ריתחא, ענשין אשוגג ואמזיד בכל אופן שיהיה בה. (אוה"ח הק' בפירושו ראשון לציון על מגילת איכה)

בענין שלש שבועות

ואתכם אזרה וגו' (ויקרא כ"ו ל"ג). יתבאר הכתוב על דרך אומרם ז"ל במסכת כתובות (קי"א ע"א) שהשביע ה' את ישראל שלש שבועות, א' שלא יעלו בחומה, פירוש ביד חזקה, ואחד שלא ימרדו באומות העולם וכו', עד כאן. והוא מאמר ואתכם אזרה בגוים, כאן רמז לב' דברים, אומרו "אזרה" שלא יעלו בחומה, "בגוים" שלא ימרדו בגוים, ואומרו "והריקותי אחריכם חרב", יתבאר על דרך שאמרו שם וז"ל אמר להם הקב"ה לישראל אם אתם מקיימין השבועה מוטב, ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה, עד כאן. והוא אומרו והריקותי אחריכם חרב, שתהיה חרב מרוטה לפניכם אם לא תקיימו גזירת זרוי בגוים כנזכר יהיה בשרכם וגו'. ואומרו עוד "והיתה ארצכם חרבה", הוא נתינת טעם על הדבר, למה יחפוץ ה' בזירוי בגוים, כדי שתהי' ארץ שממה וערים חרבות, כדי ש"אז תרצה הארץ", לזה צריך שתהיו אתם בארץ אויביכם, והוא אומרו "ואתם בארץ וגו'". (אוה"ח פ' בחקותי כ"ו ל"ג)

השבעתי אתכם בנות וגו' (שיר השירים ב' ז'). להיות שקדם לומר ענין הצער שיש לבני עמינו, מזהירם שלא ידחקו השעה, הגם שיסבלו היסורין ויהיו עוסקים בתורה, ויראו כי ה' מעלים עין מהם, לא יעוררו האהבה, כי אפשר שעדיין לא רצה ה' ב"ה שתהי' הגאולה, ואם תעוררו ועדיין אין האהבה, פי' רצון ית' אינו חפץ בכך, כי כאשר תחפוץ אהבה הוא ירוץ צדיק. ואומרו "קול דודי וכו'" (שה"ש שם ח') כאילו כבר נתקיים הכוונה, כי כאשר הבטיחנו המלך ב"ה לגאול אותנו, וזה הוא אומרו "קול דודי" וכו' כאילו כבר נתקיים הענין ובא, וזה הוא אומרו "הנה זה בא". (האוה"ח הק' בפי' ראשון לציון על שה"ש ב' ז')

עוד יתבאר כל הכתוב (דברים י"א כ"ו) [ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה] על זה הדרך, לפי שאמר להם בסמוך נחלת הארץ, כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה (שם כ"ד), לזה אמר להם "ראה אנכי נותן" וגו', פירוש נתינה זו שה' נותן לכם היום, דקדק לומר "היום", כי ברכה זו שאמר להם כל המקום וגו' לא נאמרה להם עד היום הזה, ואומרו "ברכה וקללה", פירוש יש בנתינה זו ברכה ויש בה קללה. וחזר ופירש, "את הברכה אשר תשמעון", פירוש אם תשמעון תהיה נתינה זו לכם לברכה, "ואם לא תשמעון" אין זו לכם כי אם קללה, שבאמצעותה יתקנאו בכם האומות ויאבדו אתכם ממנה בנקמה גדולה. גם תהיה להם ההנאה ממנה לרעה להם לעולם הנצחי, כדרך אומרו (דברים ז' י') ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, ועיין בסמוך. (אוה"ח הק' פ' ראה, י"א כ"ו).