ספר החרדים לר' אלעזר אזקרי נגד ציונות

ואמרת לעבדך ליעקב. על דרך שאמרו שהשביע הקב"ה את ישראל שלא ימרדו באומות העולם אלא יסבלו הגלות ויכבדו אותם כעבד אל אדוניו, שהרי הם אינן אלא כרצועה בידו ית'. הילכך תכבדם בלשון כבוד כאשר ישאלך מסים וארנוניות לא תבעט או תדבר דברי קושי, אלא תתן לו כמנהג בכבוד ויקר. (חרדים עה"ת, פרשת וישלח).

ויצו אותם לאמר. במקום אחר (קידושין כ"ט) ארז"ל אין צו אלא לשון זירוז, מיד ולדורות, וניחא נמי הכא דלדורות בא ללמד, ויהיו זהירים בגלותינו זה בכבודו [של עשו] כמו שנראה ממדרש רבה דבכל עת שהיו החכמים אצל מלכי אדום על צורכי ישראל היו עוסקים בפרשה זו ללמוד ממנה כיצד יתנהגו, וכמו שפירש הרמב"ן שכל פרשה זו רמז לעתיד. (שם)

ויצו את הראשון לאמר, לאמר מיותר, אלא ר"ל לאמר לאחרים, כלומר ללמד לדורות שיתנהגו בהוליכם דורון למלכי עשו להתנהג בכבוד גדול. (שם)

החרדים: הבאים לא"י ומרבים שם בסעודת מרעים מטמאים את הארץ, ולאחר מותם יגרשום משם ככלבים

ויואל משה

ובחרדים בדין מצות התלויות בארץ הביא בפ"א שיטת הרמב"ן שמצות ישיבת א"י היא מ"ע דאורייתא והאריך עוד אח"כ בפ"ב בגודל חביבות מצוה זו וכתב שבכל עת ובכל רגע שהאדם הוא בא"י הוא מקיים מצוה זו וצריך היושב בא"י להיות שמח תדיר במצוה התדירה באהבתו אותה ואעפי"כ סיים אח"כ שהבאים לא"י ואין שמים על לב כי הם בהיכל המלך ומורדים ופושעים ומרבים במשתאות של סעודת מריעות ומרזחים עליהם הכתוב אומר ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה, וכתיב כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי ולא יעלה על לבם שאחרי מותם ישארו בא"י אלא במותם יגרשום חוצה ככלבים. וז"ל פרדר"א פ' ל"ד וכל המתים מן הרשעים בארץ ישראל נפשותם נשלכות בקלע חוץ לארץ שנאמר ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע ולעתיד לבוא הקב"ה אוחז בכנפות ארץ ישראל וניערו רשעים ממנה עכ"ל. והביא עוד החרדים אח"כ גם מדברי הרמב"ן על חומר העונש לעונות שבא"י וסיים לכן כל אדם יחרד בבואו אל א"י להיות י"ש כפלי כפלים ממה שהוא בחו"ל יעיי"ש שהאריך. (ויואל משה מאמר ישוב א"י סימן מ' עמוד ר"מ).

והנה לא דיבר החרדים ממחללי שבתות או אוכלי טריפות וכדומה מהעבירות החמורות כי לא הזכיר בדבריו אלא אותה העבירה שמרבים במשתאות של סעודת מריעות, ונודע כי לפעמים יש בזה מצוה כמבואר בס' החיים מהק' אחי המהר"ל ז"ל בח"ג ספר פרנסה וכלכלה פ' ג' וז"ל אל תהי' סעודת מריעים קל בעיניך בזמן שאין שחוק וקלות ראש, ולא לחנם אמרו חכז"ל בענין הסעודה שאם התחיל אין מפסיקין אף לתפלה כי גדולה לגימה שמקרבת את הרחוקים ומחזקת את האהבה שבין איש לרעהו וכן הי' המנהג אף מימים קדמונים להיות כל משפחה ומשפחה יום מיוחד בשנה שיהי' להם למשתה ושמחה כמ"ש דוד כי זבח משפחה לנו בעיר, עכ"ל. א"כ אנו רואים שיש בסעודת מריעים גם מצוה גדולה, אלא דאעפי"כ אם מרבים בזה יותר מדאי ויש ביטול תורה או אם הוא בדרך שחוק וקלות ראש הוי עבירה כמ"ש חז"ל במשנה אבות פ"ג שחוק וקלות ראש מרגילין האדם לעבירה, ומדלא פרט החרדים עבירה אחרת אלא זו וחרד עלי' את כל החרדה הזאת שלא יהי' בא"י וקרא עלי' את הקריאה של מורדים ופושעים בהיכל המלך מבואר בזה שכל מה שהפליג בשבח הישיבה בא"י אין זה אלא לי"ש גמור שאינו עושה שום עבירה ואינו מבטל כלל בלימוד התוה"ק, ואף שמחזיק טובא בשיטת הרמב"ן שם שמקיים מצוה בכל רגע שיושב בא"י מ"מ בעוברי עבירה נהפוך הוא.

בקיבוץ גליות עמלק מזדמן להם

וכבר כתבתי בזה שידוע שכל דברי חכמים שהאריכו בדבריהם הקדושים לזרז את בני ישראל ולהלהיב את הלבבות, לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר, שרצו לחזק הלבבות למען יוכלו עמוד להתגבר נגד יצרא בישא השולטת בעולם, ולכן דברו בכל הדורות נגד אותו יצר הרע השולט אז בדורם. ובדורות הקודמים טרם שהתחדש הס"מ בטומאת הציונות ר"ל, לא הי' שום יצה"ר ליסע לא"י, אלא אדרבא הי' אז דרכו של היצה"ר למנוע אף היחידים שצריכים ליסע לא"י, להכביד עליהם במניעות קשות כמ"ש החרדים בפ"ב ממצות ל"ת התלויים בא"י, וז"ל שם באמצע דבריו: וזה טעם סמיכת פרשת עמלק וביאת א"י בפ' כי תבא וכו', וכי היכי דבביאה ראשונה בא עמלק, ה"נ בקיבוץ גליות כשרוצים לבוא לא"י, עמלק מזדמן להם בדרך, וכאשר עינינו רואות היום תמיד ירא ה' וישפוט, עכ"ל. הנה מ"ש בימיו שעינינו רואות שעמלק מזדמן להרוצים לבוא לא"י, הנה בימיו כבר היו האומות מעורבבים, ולא נודע מי המה זרע עמלק, אלא שהע"ר שבישראל מבואר בזוה"ק פ' בראשית ד' כ"ה ע"א שיש בהם עמלקים, וכמ"ש בזה יען שנשמתם הוא מזרע עמלק, ולכן אמר שעמלק מזדמן להם המה רשעי הדור שליחי הס"מ ר"ל, והי' אז זה דרכו של היצה"ר למנוע הכל מא"י, ולכן ראו הצדיקים הלוחמים עם היצה"ר לדבר היפך דבריו להלהיב הלבבות לא"י, ואעפי"כ היו זהירים להביא קצת גם מה שצריך לדורינו, כאשר העתקתי דבריהם למעלה, אבל עיקר דבריהם הי' אז נגד היצה"ר ששלט בדורם.

אבל עכשיו בעו"ה נהפוך הוא, כי העמלקים התיישבו בא"י, וחץ שחוט לשונם לסמות עיני כל ישראל להיות נגררים אחריהם בכח מצות ישוב א"י, והבערה ללהב יצאה בהתגברות היצה"ר ליסע לא"י ליפול ברשתם, ואין ספק שאלו היו הצדיקים הקודמים בזמנינו, היו מדברים באופן אחר ממה שדברו בדורם, וכמו שהבאתי ע"ז מאמר הש"ס ב"מ ד' ל"ג שהקשה סתירה בשני מימרות בענין לימוד משנה וגמרא, והתירוץ הוא שמחמת שינוי הדור הוצרכו לדבר בלשון אחר. ולפי מצב דורינו, מובן עוד סמיכת פ' עמלק וביאת א"י, דליכא מידי דלא רמיזא באורייתא עד סוף כל הדורות, ורמז לנו שעוד יהי' זמן אשר עמלק ישתמש בביאת א"י, וגם כי באמת אחר החבלי המשיח הנוראות שסבלו ישראל עכשיו בעו"ה, הגיע עת דודים והיינו זוכים לביאת משיח, והיינו עולים עם כל ישראל ביחד בשמחה לארצינו, אבל בעו"ה עמלק הזדמן לחטוף מלכות המינות ר"ל, ודין גרמא התעכבות הגאולה עד ישקיף ה' וירא בעניינו ולחצינו, וא"כ ביאתם לא"י, הוא המעכבת את ביאתם של כל ישראל לא"י עם מלך המשיח, וזה סמיכת הפרשיות של עמלק לביאת הארץ. והשי"ת ירחם ויצילינו חיש מהר מסטרא בישא של הס"מ וחיילותיו.

ובמדרש פ' שמיני (ספרא על ויקרא ט,ו) עה"כ זה הדבר אשר צוה ה' תעשו, אמרו אותו יצה"ר תעבירו מלבבכם, ונתקשו כולם על הלשון אותו יצה"ר, כמראה עליו באצבע, ולא סגי לי' למימר סתם יצה"ר תעבירו מלבבכם. אבל האמת הוא שצריך לראות בכל דור ודור איזה יצה"ר השולט אז, ודייקא אותו היצה"ר צריך להעביר מן הלבבות, כי זה עיקר צורך ההתגברות נגד היצה"ר המתגבר ומתחדש בעתו ובזמנו. והרחמן הוא ית"ש יצילנו עדכ"ש ית'. (ויואל משה מאמר ישוב א"י סימן קמ"ה עמ' שנח)