דברי האבני נזר נגד ציונות

ב"ה, סאכאטשוב.

בהיותינו יושבים משמים וחתחתים מתולדות הימים ומהתהפכות הזמנים, ופתאום נשמע קול שועת בת עמי מארץ מרחקים מב"ד רבה דק"ק קראקא, כי עלה הכורת ממדינת מעהרין ד"ר יונג שמו ליסד שמה ביתה תערובות ללמודי קודש וחול יחד. ונלוו אליו איזה אנשים כל עורב למינו. הם אנשים מכת המכנים עצמם בשם ציונים. ומדאגה בדבר פן ימשיכו אליהם אנשים אשר אין דעתם שלימה להבין כי זה הוא רשת פרושה ליד מעגל לצודד נפשות תמימי דרך. ע"כ יצאו לקדם ברועים הם רועי ישראל להזהיר את העם לבל יתלכדו בפח יקוש אשר טמן להם הד"ר יונג ולהבינם כי מות בסיר. וכל אוכליו יאשמו. אנן מה נענה אבתרייהו?...

הביטו וראו בימינו אלה כל המסיתים והמדיחים שעמדו על ישראל לא עשו כ"כ חיל כאשר עשו הכת המכנים עצמם ציונים אשר רבים חללים הפילו שנעשו כופרים גמורים בכל עקרי הדת, וכ"כ למה, מחמת שלבשו אדרת שער למען כחש בה' אלקי ישראל. ששמו מסוה חבת הקודש על פניהם לחובב את ארצינו הקדושה שגלינו ממנו בעונותינו וחיבת הקודש זה הכשירם לקבל טומאה כי בשביל מעט טוב שהי' נראה בהם למי שעיניו טרוטות טח מראות עיניו לגמרי ומהשכיל לבותם להבין את סף רעל הטמון בקרבם. עד שלא שמעו לקול הורים ומורים המזהירים לבלתי יתפתו בעצת נחש הנחושת ומרעה אל רעה יצאו עד אשר רבים מהם בוש לא יבושו להרים יד בתורת ה' בפרהסיא ומכחישים בעקרי הדת, ומהם כחשו בה' ואמרו לא הוא, ובכן אל יפלא בעינינו כי רבים מהכת ההוא נמשכו בעבותות אהבה אל הצעת הד"ר יונג כי כמוהו כמוהם משרש רע הוא נחש הקדמוני מוצאם ותחבולותיהם תחבלותיו, תועבת ה' גם שניהם...

האומנם בטח נמצא ביניכם חכמים בעיניהם שיתברכו בלבבם לאמור שכוחם יפה להזהר שלא יאונה להם כל רע מפאת בית התערובות כמו שקרה לראשונים. ושבכל אלה ישארו נאמנים לה' ולתורתו, נאמר להם אל נא אחי תרעו. כי אין חכם כבעל הנסיון, ומאחר שהנסיון מעיד להיפך אין אחר הנסיון כלום. וידועים דברי הספורנו ואתחנן ד' פסוק ג'.

ובכן אחי ועמי חוסו על נפשיכם ונפש בניכם היקרות והצילו אותם מרדת שחת, וצא טמא קרו לד"ר יונג ולהצעתו. דבקו בה' ובתורתו שמרו מצותיו וחיו. הקשיבו לקול הורים ומורים אפי' שיאמרו לכם על מה שהוא ימין בעיניכם שמאל ועל שמאל ימין, האמינו שכל מה שיאמרו אליכם ימין הוא ימין ושמאל שמאל ולא תהי' לכם זאת לפוקה הביטו נא וראו מי נתן למשסה יעקב וישראל לבוזזים במדינתינו בימינו אלה ודמי אלפים ורבבות נפשות נקיי אנשים ונשים וטף וגמולי חלב שלא פשעו נשפך כמים ארצה והומתו במיתות משונות ואכזריות אשר תסמר שערות ראש השומע ועפעפיהם יזלו מים, כי כל זה נמשך מפאת הכת המכנים עצמם ציונים שלא שמעו לקול הורים ומורים ומרעה אל רעה יצאו לצרור בכנפיהם "רוח מרידה במלכות שמים וארץ יחד", ואלמלי שמעו לקול הורים ומורים לא באה אלינו כל הצרה הזאת. עתה תנו לב לדעת כי זאת התורה מורשה קהלת יעקב היא חיינו ואורך ימינו וכל הפורש ממנה כפורש מחייו האמינו בה' ובתורתו ובלומדי' הנושאים את דגלה והצליחו בה ובבא עד יערה ה' עלינו רוח ממרום ושבו בנים לגבולם אמן כיה"ר.

ונכתב ונחתם בספר גאולה וישועה כנפש המעתיר.

הק' אברהם חפ"ק הנ"ל

(מכתב הנ"ל נדפס בשעתו עם שאר פסקי הרבנים ע"י הב"ד דק"ק קראקא, וכעת נדפס באגרות שפירין, סימן פ').

 

מכתב הגאון רבי מיכאל אליעזר פאהרשלעגער ז"ל, תלמידו של הגאון בעל אבני נזר, נדפס בקובץ המאור

 

שלום בכפילא לכ"מ הרה"ג אהובי כנפשי, לוחם מלחמות ה' בדעת תורה ביראת ה' טהורה אשר לא רבים יחכמו כמותו ירבו בישראל בדור אשר לא היתה כמוהו מיום שנהיה ישראל לעם השי"ת, כש"ת מוהרמ"א שליט"א עכב"ב שיחי'.

הנה מכתב דמר רבה ידידי נ"י בעזה"י קבלתי, והנה בדבר מה שהדפיס נהניתי מאוד ויישר חילי'.

והנה בדבר המאמר מהרה"ג הצדיק מסאטמאר שליט"א, ידוע למר רבה נ"י תהלה לא' כי מסכים אני עמו עוד יותר ויותר, גם אני מתפאר כי כשבאה הידיעה מאותה המפלצת לעירנו לוביטש הייתי כבן ט' שנים, והיו כמה יראים ות"ח חסידים שהיו שמחים בזה, ואני הייתי בדעתי כמו עתה בעזה"י, ואח"כ כשהייתי עם אבי ז"ל [אצל] רבהגה"ק [בעל אבני נזר] שמעתי כמה היה מרעיש על זה, וכמדומה שהוא היה הראשון מגאוני וצדיקי פולין שהרעיש ע"ז, והיה נמי בדעתו להחרימם ולהבדילם מכלל ישראל, גם היה אצלו ג' רבנים ובראשם הרב מלידא, וכמעט שלא רצה לדבר עמם ביחידות, ורק ברבים, שחשדם להחליף את דבריו, בכך שלח להם לאמר, ולבסוף כן היה.

והנה כאשר ראיתי מה שכתב האדמו"ר מסאטמאר שליט"א, נפל בדעתי מאמר על כל הענין הזה שכבר היה כזה בימי ירמי' הנביא ממה שנכתב בספה"ק ירמי' ולבאר היטב שכל אחד יבין.

 

דברי האבני נזר שהשתמשו בהם הציונים, ותשובת הויואל משה

איברא דכל זה הוא רק כשאין לו רשות מהממשלה לעלות. אבל אם השיג רשות לעלות ולהתיישב שמה שוב מחויב לעלות דמעתה ליכא הטעם דכל דליתא בצבור ליתא ביחיד שאם יותן רשות לכל ישראל לעלות לא יחשב שעולין בחומה. כי בחומה פרש"י ביד חזקה. גם י"ל כי אם יותן רשות לכולם יחשב פקודה. אף דבאופן זה היינו בלא פקודה ליתא בצבור. מ"מ י"ל בזה שנקרא איתא בצבור. (שו"ת אבני נזר יו"ד תנ"ד סעיף נו)

דבר מה שכתבתי באות נו שאם יותן רשות לכולם לעלות לא יהיה שבועה, דרש"י פירש בחומה יחד ביד חזקה, ואם ברשות אין זה ביד חזקה, וכבודו העיר שבספר אהבת יונתן כתב דאפילו ברשות אסור, דברי דרשה הם. ואלף כיוצא בהם לא ידחו דברי רש"י ממקומם. והגאון מוהר"י ז"ל בעצמו לדינא לא היה זז מפירש"י.

ואשר כתבתי שם דאפשר יחשב פקודה, היה הכוונה דאולי זה כוונת רש"י, משום דבפרק קמא דיומא אלמלא עשיתם עצמיכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא כו' ושם פירש כחומה ברשות, דעלייה בימי עזרא ברשות היה, לזאת כתבתי דאפשר יחשב פקודה. מ"מ איך שיהיה כוונת רש"י הדין מפורש ברש"י דברשות מותר. (סימן תנ"ו)

 

וכיון שהשתמשו הציונים בדברים אלה לומר כאילו התיר האבני נזר זצ"ל הקמת מדינה ע"י מלחמות עם הערבים, התיחס הויואל משה לזה במאמר שלש שבועות סימן פ"ו, וז"ל:

ויש טפשים האומרים שיען שהיה בהסכמת רוב האומות אין כאן לא איסור שבועה ולא איסור העברה על הקץ, וכל כך גבר החשכות וסמיות העינים שנפל על העולם לטעות בדברי הבלים כאלו. והנה גם מה שכתב באבני נזר על השבועה שלא יעלו בחומה שהפירוש הוא בדרך מלחמה שלא ברשות, ולקח זה מלשון רש"י ז"ל ביד חזקה, לא אמר זה אלא על השבועה שלא יעלו בחומה, אבל על השבועה השלישית שלא ידחקו את הקץ, אדרבא כתב רש"י ז"ל דקאי על המרבה בתחנונים, אף שאינו עושה שום פעולה לא בדרך מלחמה ולא שום פעולה אחרת שבעולם אלא מרבה בתחנונים בלבד, כי על עצם הענין של מהירות הגאולה חלה השבועה, ואין נפקא מינה בזה כלל דעת האומות אם הוא ברשות אם לאו. והלא יתר מזה כתב המהר"ל שלא רק אם האומות מסכימים חלה השבועה, אלא אף אם האומות כופין אותם בכפי' של מיתה וכל מיני עינויים קשים ר"ל אסור לעבור על השבועה, ומכל שכן כשאין כופין אותם אלא נותנין להם רשות לצאת מן הגלות שזה ודאי לא עלה על דעת שום פוסק שבעולם שיש איזה היתר בזה.

 

גם באותה השבועה שלא יעלו בחומה שהבין באבני נזר מלשון רש"י ז"ל שכתב ביד חזקה שהפירוש הוא בדרך מלחמה, כבר ביארתי באריכות שאין כן דעת פוסקים ראשונים ואחרונים, וביארתי לשון רש"י ז"ל בזה. וגם זה ודאי ברור שמה שהבין באבני נזר מלשון ביד חזקה שפירש בדרך מלחמה וכדומה, הכוונה על האומה היושבת שם, שאם צריכים ללחום עמה ודאי דהוי ביד חזקה, ומה ששאר האומות מסכימים לא מעלה ולא מוריד, וכי יש להאומות דין סנהדרין לדון מה יעשו ישראל על פי רוב דיעות שביניהם, הלא אף בדיניהם דיני ב"נ כתבו הפמ"ג והנוב"י ועוד כמה פוסקים דלא שייך בהם לומר דין אחרי רבים להטות, כיון שהוא דין מדיני התורה שלא ניתנה אלא לישראל, ומכל שכן בדיני ישראל שצריך לזה דעת תורה אמיתית שאפילו כל האומות שמכל העולם יחד לא יוכלו להכריע אף זיז כל שהוא בדעת התורה, ובגוים אין תורה. ואם נימא בדעת רש"י ז"ל שמה שאמר שלא יעלו ביד חזקה שהוא שלא ברשות, צ"ל שהקפידה התוה"ק שלא יעשו ישראל בענין זה יד חזקה, והוא כעין השבועה שלא ימרדו שהקפידה התוה"ק שלא למרוד בהאומה שיושבין ביניהם, ואם כל שאר האומות שבכל העולם יאמרו לישראל למרוד בהאומה שיושבין ביניהם בודאי שאין בזה היתר למרוד, כיון דסוף סוף היא מרידה, וזה אסרה התורה הקדושה, וכמו כן הוא בעליה לארץ ישראל, דאם העליה הוא עכ"פ ביד חזקה אין בכח כל שאר האומות להתיר. זה הוא דבר פשוט וברור אף לפי דעת האבני נזר.

אלא שאף מה שאומרים שהיה בהחלטת רוב העמים גם זה שקר, כי בישיבה האחרונה שהיתה צריכה לאשר הענין לפי החוק של קשר בין העמים, נדחה הדבר והחליטו למסור ארץ ישראל לידי קשר איזה עמים הנקרא "טראסטישיפ", אלא שהציונים לא התחשבו עם החלטת העמים ולא צייתו להם. ובפרט מה שלקחו ירושלים, זה היה מתחלה ועד סוף נגד דעת כל העמים, ואין להאריך בזה כלל, כי באמת לא מעלה ולא מוריד. ובפרט בשבועה השלישית של דחיקת הקץ לא אמר אדם מעולם שהוא תלוי ברשות האומות, וכשיבוא משיח צדקנו לא ישאל את פי האומות, אלא הם כולם ישאלו את מלך המשיח כדת מה לעשות, כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות תשובה והאריך יותר באגרת תימן, אבל ליקח מעצמינו חירות וממשלה באיזה אופן שהוא, הוא איסור איום ונורא. ואף למשה ולאהרן עם כל המופתים שלהם לא היו רשאין להאמין בגאולה טרם ששמעו הסימן הנמסר מאבותינו, כאשר הבאתי לעיל מדברי חכז"ל (שם).