אם יעברו ישראל אז ישתעבדו האומות בישראל יותר מדאי

אומר לכנס"י המכונים בשם בנות ירושלים אני משביע אתכם בצבאות או באילות השדה, אם תעירו ואם תעוררו את האהבה וגו', איתא בגמ' כתובות (קי"א ע"א) אמר רבי אלעזר שתי שבועות השביע הקב"ה את ישראל שלא ידחקו את הקץ ושלא ימרדו באומות ועוד שבועה שלישית השביע את האומות שלא ישתעבדו בישראל יותר מדאי, וא"כ אם יעברו ישראל את שבועתם וידחקו את הקץ, הקב"ה יתיר להאומות שבועתם להשתעבד בישראל אף יותר מדאי ואני מתיר את בשרכם להאומות שאני מתיר להם את שבועתם ובשרכם יהיו הפקר להם כצבאות או כאילות השדה ע"כ אל תעירו ואל תעוררו את אהבת הקץ ער שתחפץ הכנס"י לעשות תשובה גמורה מאהבה. (קיצור אלשיך לר' יוסף דינא מלובלין על שיה"ש ב' ז')

בכל מקום שנזכרה גאולתינו נאמר שם תשובה

אלשיך

ובזה מצאנו ראינו טוב טעם אל מה שבכל פעם שנזכר גאולתנו העתידה שהוא מגלות הזה נאמרה שם תשובה, והיה כי יבואו עליך וכו' ושבת עד ה' אלהיך וכו'. ואומר בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך וכן בכל מקום בתורה נביאים ובכתובים. והוא ענין חבלי משיחנו כי למה ששרי המלכיות זולת זו ברוב זכיות מספיק אך להפיל שר עמלק צריך נרחץ ונטהר לגמרי בל ישען על עונינו. וע"כ אם נשוב מעצמנו יחישנו ית' ואם לא, יהיה בעתה, ולמען נשוב יהיו חבלי משיח לזככנו עד גדר שכל הנשאר בציון קודש יאמר לו ולכן מפלת עמלק הניחה הוא ית' מדור לדור עד בא דור שכולו זכאי. או אם יהיה חייב ויהיה עת קץ ימרק אותו בחבלי משיחנו עד שובנו עד ה'. ויתש כח שרו של עמלק ויפול עוזר כאשר יתבאר עוד בשלהי הפרשה בס"ד (תורת משה אלשיך פ' בשלח).

קבלת יראת המלכיות הוא נחשב לעבודת ה'

אלשיך הק'

אם תהיה לכם יראת מלכות המושלת עליכם אל ירפו ידיכם אלא אדרבה עבדו את ה' באותה יראה כי היא תהיה לכם עבודה את ה' שתקבלוה לכפרת עון וגילו אם תהיה לכם מהם רעדה כי תגדל הכפרה יותר. וזולת הכפרה גם תהיה לכם נשק להלחם בם והוא הטוהר לב כי זכות האמנה תהיה לכם לנשק ברזל נגדם. (רוממות אל להאלשיך הק' (שנת שנ"א), רוממות אל, תהלים ב').

הגלות מזכך אותנו להיות מוכן לכל טוב לעתיד

אלשיך הק'

ועוד הוסיף הוא ית' ע"י אבינו אברהם לשעבדנו בגליות למען מרק וטהר גם על ידם את עמו להציל אותם מגיהנם העתיד כמאמרם ז"ל (עירובין י"ט ע"א) לעתיד לבא אברהם יושב בפתח גיהנם ואינו מניח אדם ליכנס בו, כי מאז בירר לנו את הגליות.

והנה כאשר ניתנה תורה ופסקה זוהמתן וזכו אל העדי הנזכר אשר הוכנו להשיג האושר העתיד להיות מרכבה אל השכינה מאז, כי פסקה זוהמתן וניתן למו ב' מגינים, להגין כל א' אחת מהן שהן שתי הכותרות הנזכר כמדובר, והנה ע"י עון העגל נהפך לאבל מחולם, כי שבה זוהמתן למקום ואבדה תקות כל הטובה העתידה שהיא להיותם מרכבה אל השכינה אם לא ע"י מירוק הגליות והמות המצרפת את גויותם במותם מחלאת זוהמתם, ע"כ אמר אלהים אוי להם לישראל אם לא יורידו עדים מעליהם, כי הלא יהיו בני חורין ממות ונמצא חלאת זוהמתן בלתי מתמרקת לעולם ולא יוכנו עוד בכל ימיהם גם אם לעולם יחיו להשיג האושר העתיד בגוף ובנפש, וטוב מהם הנפל, ע"כ כל טובם תלוי בהוריד עדים מעליהם שע"י כן יתמרקו ויתלבו ויוכנו אל כל הטוב העתיד הוא ית' להביא עליהם, וזה מאמרו ית' ועתה הורד עדיך מעליך וקבל מות וגליות ואל יקשה בעיניך, כי לטובתך אני אומר, כי ע"י כך ואדעה מה אעשה לך, כלומר כל כך תהיה הטובה אשר אעשה לך שלא ידענה זולתי, והוא מאמר הכ' עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו, וזהו ואדעה כו', לו' ואדעה אני לבדי מה שאעשה לך, כל כך וכך יהיו רבוייו ורוממות איכותו לעתיד. (תורת משה פ' תשא).

ראוי היה דוד שימלוך בכיפה אלא כי לא יתאפק מלכלות האומות

אלשיך הק'

ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי (תהלים ב,ו). ושמא תאמר למה יאריך להם ולא יכלה אותם המלך דוד מעתה לז"א שאומרת רוח הקדש כאלו הוא יתב' המדבר ואני נסכתי מלכי כו'. והוא בהזכיר מאמרם ז"ל על פסוק וירד העיט על הפגרים כו'. שבקש דוד הנמשל לעיט לכלות את כל האומות ולא הניחו אברהם וזהו וישב אותם אברם, והוא כי אברם שמכרנו למלכיות באמור אליו הוא ית' יבחר לבניו גיהנם או מלכיות היה סבה שמנע הוא ית' מדוד כליון האומות וכן ארז"ל (פסחים פ"ח ע"א) כי אברהם קראו לביהמ"ק הר ויצחק קראו שדה ככתוב אצלנו, כי ידעו החרבן, ואברהם קרא לבית הראשון שהוא בזכותו הר כי הר שמם יהיה בחרבן, ויצחק קראו שדה על כי הבית השני שבזכותו שדה יחרש.

עוד נזכיר מאמרם ז"ל בבמדבר רבה ככתוב אצלנו פרשת נח, כי כמו שוה' הוא ובית דינו, כך באומרו ואני, הוא ובית דינו, כי אני הוא הב"ד והוא ית' הוי"ו. ונבוא אל הענין בשום לב אל אומרו נסכתי והיה ראוי יאמר המלכתי מלכי והוא שאומר הוא ית' אל תתמהו אם לא המלכתי מעתה את דוד על כל העולם ויכלה את הכל כי הנה ואני שהוא עם בית דינו נמנינו לעשות נסיך את מלכי כי עם היותו מלך שלי שמתייחס מינויו אלי היה ראוי יהיה מולך בכיפה מלכות שלמה ולא עשיתיו כי אם נסיך שמתייחס אל שר וכל זה עשיתי על ציון שעתיד להיות הר קדשי ולא בית כי עתיד ליחרב כמו שכתבנו שעל כן אברהם קראו הר כלומר שע"י החרבן עתידים מלכיות למשול על ישראל ואיך ימלוך דוד בכיפה ויכלה את כל האומות אם מאתי הוא שימשלו האומות על ישראל. ... ובכן על הקורבה הזאת שביני לבינך הלא אומר לך שאל ממני שאלה אחת והוא דבר שלא יסתור אשר עשה אברהם שהוא שלא אכלה את האומות כי אם ואתנה גוים כולם שיהיו נחלתך...כדי שתמשול בהם שתרועם בעול ושבט ברזל ולא שתמיתם ותכלם. אלא שלא עשיתי כן פן ככלי יוצר הנשבר שאין לו תקנה תנפצם ותשברם עד לא יהיה להם תקומה למשול הם אח"כ על ישראל כי לא תצער כח להתאפק לבלתי כלותם, ואי אפשר מבלי שעבוד מלכיות.... (רוממות אל תהלים ב')

הנשק וכלי זיין להנצל מידם הוא האמונה והסבלנות

אלשיך הק'

והוא כי שתים רעות הן האפשריות לאבד אתכם בגלות, נמשכות מצרת השעבוד. אחת הרפות ידיכם מעבוד את ה' בראותכם כי גם בעבוד אותו ית' עדיין השעבוד במקומו עומד. שנית אריכות הגלות, פן תתייאשו מהגאולה ולא תשובו אל ה' ותאבדו, ומה גם כי זכות האמנה היא העומדת ליגאל כאשר היה במצרים על כן על הראשון אמר עבדו את ה' כמדובר.

ועל השנית אמר נשקו בר כו', לומר זאת עשו ויהיה לכם נשק וכלי זיין כנגד המלכיות להנצל מידם והוא טוהר לב לבלתי הרהר על אריכות הגלות או על דוחקו כי זכות האמונה והסבלנות עומדת לעד כי הקץ ביסורין מכעיס את קונו המיסרנו כאב את בן ירצה וזהו נשקו בר שהנשק שלכם יהיה בר לבב פן יאנף השם הנזכר חלילה ויהיה סבה שתאבדו דרך לשוב בתשובה והוא כי טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך הוא דרך תשובה שהוא ית' מורה ומדריך אותנו בה ואם ח"ו יאנף תאבדו הדרך ולא תמצאוה כי לא יספיק בידם לשוב בתשובה ושמא תאמרו ומי יעצר כח לבלתי הרהר והיות טהור לב בראות לפעמים פתאומיות צרה גדולה אל תחושו כי הנה אדרבה כי יבער כמעט אפו אז אשרי כל חוסי בו כענין כי יבא כנהר צר אז רוח ה' נוססה בו לעוררו למען הבטחון יעמוד לכם להושיעכם כי אז אשרי כל חוסי בו ית' כי הוא מושיע חוסים וע"י כן אל על תקראו בתשובה שלמה, גם כוון לומר כי יבער כמעט פתאום אינו אלא אפו הוא האף אחד מהמשחיתים אך אשרי כל חוסי בו בה' הנז' כי הוא ית' יבא ויושיעכם.

או שיעור הענין אם תהיה לכם יראת מלכות המושלת עליכם אל ירפו ידיכם אלא אדרבה עבדו את ה' באותה יראה כי היא תהיה לכם עבודה את ה' שתקבלוה לכפרת עון וגילו אם תהיה לכם מהם רעדה כי תגדל הכפרה יותר. וזולת הכפרה גם תהיה לכם נשק להלחם בם והוא הטוהר לב כי זכות האמנה תהיה לכם לנשק ברזל נגדם. (רוממות אל, תהלים ב').