דברי ר' יצחק אברבנאל נגד ציונות

וכבר אמרו ז"ל בנועם מאמריהם, שכל מה שקרה ליעקב עם עשו היה סימן עם בני עשו וזרעו, וכמו שהתקין יעקב עצמו לתפלה לדורון ולמלחמה, כן יקרה לנו בכל דור ודור שיהיה השתדלותינו להנצל מיד עשו וזרעו, ראשונה בתפלה ותחנונים לפני אלקי יעקב, ובדורון שוחד ומתנות אליו, ובמלחמה לברוח ולהציל מתחת ידו. (אברבנאל פר' וישלח)

וההודעה השנית גלה באמרו (פרקי דר' אליעזר פרק כ"ז) בצאת השמש הי' אברהם יושב ומניף עליהם בסודרין שלא ימשול בהם העיט עד שיבא הערב (בראשית ט"ו י"א), ר"ל שראה אברהם אורך הגלות הזה וצרותיו העצומות, וחשש אולי בניו יתעוררו לצאת מהגלות קודם זמנו הגדור לפניו ית', כאשר עשו בני אפרים שנבהלו נחפזו לצאת מגלות מצרים קודם הקץ ואף ה' חרה בהם ויהרוג במשמניהם אוכלסין הרבה, ולזה אמר שאברהם בדעתו קץ הגאולה הי' מפריח את העיט שהוא בן דוד שלא ירד על הפגרים המורים על המלכיות עד עת ערב שהוא זמן הגאולה וקץ הגלות, כדכתיב (זכריה י"ד ז') והי' לעת ערב יהי' אור.

ואין זה ספק שעל זה עצמו אמר שלמה (שיר השירים ב' ז') השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, ואמרו בפרק שני דייני גזירות (כתובות קי"א ע"א), אמר ר' יוסי ברבי חנינא ג' שבועות הללו למה, אחת שהשביע הקב"ה את ישראל שלא יעלו בחומה, ואחת שהשביע את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע הקב"ה את אומות העולם שלא ישתעבדו בישראל יותר מדאי.

וענין המרד באומות העולם, הוא שיסבלו עול גלותם וישבו תחתם עד עת קץ בבוא חליפתם, ועל זה אמר הנביא צפני' (ג' ח') לכן חכו לי נאם ה' ליום קומי וגו', יצוה שיחכו עד עת הקץ ולא ימרדו לצאת מהגלות קודם העת הגדור לפניו ית'. ולכן תמצא כל הטובות והגדולות אשר זכרו הנביאים לזמן הגאולה, שיחכו לאותו זמן הגדור, שנאמר (ישעיה ס"ג ד') כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה, ואמר (שם ב' ב') והי' באחרית הימים נכון יהי' הר בית ה' בראש ההרים וגו', ויואל אמר (יואל ד' א') כי הנה בימים ההם ובעת ההיא אשר אשיב וגו', ומלאכי אמר (מלאכי ג' י"ז) ליום אשר אני עושה סגולה, וקראו (שם כ"ג) יום ה' הגדול והנורא. ועל אורך אותו זמן אמר המשורר (תהלים ק"ל ה'-ח') קויתי ה' קותה נפשי ולדברו הוחלתי, נפשי לה' משומרים לבוקר שומרים לבקר, יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות, והוא יפדה את ישראל מכל עוונותיו, ר"ל שיקוה ישראל לזמן הקץ, כי אז יגאלו בהכרח, ואע"פ שיהי' ביניהם עוונות ולא תושלם התשובה, הוא ית' יפדה אותם מכל עוונותיהם.

וכבר אמרו חז"ל בבבא מציעא בפרק הפועלים (דף פ"ה ע"ב), שאמר אליהו לרבי על ר' חייא ובניו, דאילו הוו מצלי בהדי הדדי הוה דחקא שעתא ואתא משיחא בלא זמניה.

הנה התבאר מזה כולו פירוש זה המאמר (פרקי דר' אליעזר פכ"ז), שהי' אברהם מעכב ומונע משיח בן דוד שלא יבוא על המלכיות עד עת ערב, שהוא קץ הגלות. ואל זה כיוון רש"י ז"ל בזה שכתב בפי' התורה (בראשית שם), "וישב אותם אברם (שם), לשון נשיבה והפרחה, כמו (תהלים קמ"ז י"ח) ישב רוחו, רמז שיבוא דוד בן ישי לכלותם, ולא יניחוהו מן השמים עד שיבוא זמנו". (ספר ישועות משיחו להאברבנאל, חלק א', דף י"א ע"ב).

ויצא לנו לימוד מפרשה זאת (דברים ל'), שהשי"ת בעצמו ישיב שבותנו, כמו שאמר ושב ה' אלקיך את שבותך. ולא תהיה כפקידת בית שני ששבו ישראל לאדמתם ברשיון כורש מלך פרס ומצותו, ולכן לא התמידה ישיבתם בארץ, להיותם על ידי ילוד אשה קצר ימים ושבע רוגז, אבל לעתיד לבא הקב"ה בעצמו ישיב שבותנו, ולכן תהיה תשובתו קיימת בקיומו. (משמיע ישועה, מבשר שני, נבואה ג')